ארכיון התגית 'מעשה מגונה'

אוג' 16 2010

עבירות אינוס מונחים והגדרות משפטיות


עבירות אינוס

אתמול התפרסם בתקשורת מקרה חמור נוסף של אונס במשפחה. לפי הפרסומים, אישה התלוננה כנגד בעלה, חודש אחרי החתונה, על כך שהוא נוהג לאנוס אותה, להכות אותה ולבצע בה מעשי סדום. הבעל נעצר ביום שבת ובמסגרת חקירתו הכחיש את המיוחס לו. לטענת החשוד, יש לאשתו בעיות בקיום יחסי מין.

מהי עבירת אונס?

סעיף 345 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") מגדיר את עבירת האונס וקובע את העונשים שבצידה.

העונש הקבוע בחוק לעבירת האינוס הינו עונש מקסימאלי של 16 שנות מאסר. עם זאת, קובע המחוקק גם כי בנסיבות מיוחדות – נסיבות מחמירות – יהיה העונש המקסימאלי בגין העבירה 20 שנות מאסר.

ראשית, אדגיש כי עבירת האונס הינה רק כנגד אישה.  הסעיף קובע באופן חד משמעי כי "הבועל אשה", תוך פירוט הנסיבות המקימות את העבירה, הרי שהינו אונס.

מהי הגדרת "בועל"?

ההגדרה על פי חוק הינה: "המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האשה".

במסגרת הסעיף, מוגדר אדם כמי שאונס אם הוא קיים יחסי מין עם אישה בנסיבות הבאות:

א.      כשיחסי המין קויימו שלא בהסמכתה החופשית של האישה.

ב.      גם כאשר קויימו יחסי מין בהסכמה, אך הסכמתה של האישה הושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה (דוגמא להשגת הסכמה למהות המעשה – כאשר אישה מבקרת במרפאת הרופא המטפל, אשר מבצע בה בדיקה הכוללת חדירה, זאת כאשר מבחינתה מדובר בבדיקה הכרחית ורלבנטית, כשבפועל לא היה צורך בבדיקה והרופא ביצע אותה לצורך סיפוקו המיני ולא לשם טיפול רפואי;  דוגמא להשגת הסכמה למיהות העושה – הצגת פרטים שקריים לגבי זהותו של האדם, אשר הובילו לקיום יחסי המין בהסכמה, כאשר אילו היו מוצגים פרטיו הנכונים, לא הייתה הסכמה של האישה לקיום יחסי מין).

ג.       אדם המקיים יחסי מין עם קטינה שלא מלאו לה עדיין 14 שנים, הגם וקויימו בהסכמתה, יחשב כמי שאנס את הקטינה (המחוקק יוצא מנקודת הנחה כי קטינה מתחת לגיל 14 לא יכולה ליתן כלל הסכמה כאמור ולכן אין רלבנטיות באם ניתנה הסכמתה ואם לאו).

ד.      קיום יחסי מין עם אישה, תוך ניצול מצב של חוסר הכרה או מצב אחר אשר מונע ממנה לתת הסכמה חופשית – יחשב כאונס.

ה.      כשאדם מקיים יחסי מין עם אישה תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה (קרי, סובלת מפיגור שכלי) ובשל מצב זה של אותה אישה הסכמתה לקיום יחסי מין עמו לא הייתה הסכמה חופשית – הרי שמדובר באונס.

מהן אותן נסיבות מחמירות, אשר מביאות להחמרה בעונש?

למשל: כאשר נאנסת קטינה מתחת לגיל 16 (כשקיום יחסי המין היו שלא בהסכמתה החופשית).

  • שקטינה בין הגילאים 14-16 מקיימת יחסי מין בהסכמה, ניתן לייחס עבירה של בעילה אסורה בהסכמה (סעיף 346 לחוק העונשין), כשהקטינה אינה נשואה לאדם עמו קיימה את יחסי המין.
  • העונש המקסימאלי בצד עבירה זו הינו 5 שנות מאסר וקיימת גם הגנה באם הבדל הגילאים בין אותו אדם לקטינה אינו עולה על שלוש שנים והאקט היה בהסכמה ובמהלך יחסי רעות רגילים (ולא תוך ניצול מעמד כזה או אחר של אותו אדם).

דוגמאות נוספות לאינוס בנסיבות מחמירות הינה כשהעבירה מתבצעת תוך איום בנשק חם או קר, או תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או גרימת הריון, או תוך התעללות באישה, לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו.

מהו מעשה סדום?

חוק העונשין מגדיר "מעשה סדום" כ: "החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם או החדרת איבר מין לפיו של אדם".

מבחינת המחוקק, מדובר בביצוע המעשה באדם אחר (כאן, אין מדובר בעבירה שבהגדרתה נעברת רק כלפי אישה, ההיפך.  המחוקק משתמש במינוח הרחב של "אדם"  ולא במינוח הספציפי שבו משתמש בסעיף האינוס של "אשה".)

באם נעשה המעשה הנ"ל באדם כאמור, בנסיבות המנויות בסעיף 345 (סעיף האינוס) לחוק העונשין, אזי יראו את עושה המעשה, בשינויים המחוייבים, כאונס וכך גם העונשים הצפויים בצד העבירה.

בעקבות המקרה, האם אישה נשואה יכולה להתלונן כנגד בעלה כי אנס אותה או כי ביצע בה מעשה סדום?

התשובה לכך הינה חיובית.

עם זאת, יש לציין כי הוכחת עבירה של אינוס בין בני זוג הינה קשה יותר, שכן נקודת המחלוקת בדרך כלל אינה השאלה אם קויימו יחסי המין, כלומר אם אכן התקיים אקט של בעילת האישה, אלא האם האקט הנ"ל היה בהסכמה (האישה טוענת שלא והבעל יטען כי הייתה הסכמה) והאם, במידה ונטענות נסיבות מחמירות, אכן התקיימו נסיבות אלו, כגון, הפניית אלימות פיזית כנגד האישה וגרימת חבלה גופנית במהלך האקט.

בנסיבות המקרה שפורסם מדובר באישה נשואה טרייה, אשר טענה כי במהלך החודש שבה נשואה לבעלה, נוהג הוא לאנוס אותה ולבצע בה מעשי סדום בלא הסכמתה.  כמו כן, התלוננה האישה כי בעלה נוהג כלפיה באלימות וכי יש תיעוד רפואי לחבלות כתוצאה מאירועים אלו.

במידה ואכן קיים תיעוד רפואי, אשר מעיד על חבלות הקשורות בקיום יחסי מין שלא בהסכמה (למשל: חבלות באזור הירכיים או חבלות בזרועות המעידות על לפיתה והחזקה שלא בהסכמה) – אזי קיים חיזוק לגרסת האישה ויוגש, ככל הנראה, כתב אישום כנגד הבעל בגין עבירות של אינוס ומעשי סדום.

גם אם יש תיעוד רפואי , שאינו מחזק באופן ישיר את עבירות המין, אבל יש בו לחזק את גרסת האישה בנוגע להפעלת האלימות, אזי שעדיין קיים סיכוי גבוה כי אכן יוגש כנגד הבעל כתב אישום המייחס לו גם את עבירות האינוס ומעשי הסדום.  זאת משום שמדובר בראייה שיש בה לחזק את אמינותה של המתלוננת, הגם ואינה נוגעת ישירות לעבירת האינוס.

השיהוי בהגשת התלונה

בדרך כלל, אדם שמשתהה בהגשת תלונה, יש בכך בכדי לפגוע במשקל אשר יינתן לתלונתו, אלא אם פירט והסביר מה הביא לאותה השתהות בהגשת התלונה.

בעבירות מין, דווקא קיימת סלחנות לגבי אותה השתהות, לאור הבנה בקושי של הקורבן להיחשף ולפנות לעזרת המשטרה, בייחוד כאשר מדובר בקורבנות מתוך מגזרים הנחשבים סגורים יותר כמו המגזר החרדי או המגזר הערבי.

במקרה זה, למרות שהאישה עזבה את בעלה לבית הוריה, עולה מתלונתה כי הגיעה למשטרה רק כעבור שבוע, מאחר ולא יכלה לצאת מבית ההורים, אשר לחצו על "סולחה" בין בני הזוג והחזרתה לבית הבעל ולא רצו כי תתלונן כלל במשטרה.

בנסיבות אלו, מובן השיהוי בהגשת התלונה והשיהוי לא יבוא לחובתה או לפגיעה באמינותה.

תגובה אחת

יולי 12 2010

מעצר לא חוקי שחרור חשוד בעבירת מין


השבוע פורסם מקרה שבו  פליט סודני, אשר נעצר בחשד לביצוע מעשה מגונה בתושבת רמלה,  שוחחר בשל כשל של שוטרים , אשר הביאו אותו בפני שופט בחלוף יותר מ- 24 שעות ממועד מעצרו, שהיה שעות מספר לפני כניסת השבת.

פרקליטו טען בפני השופט כי מדובר במעצר בלתי חוקי, משום שהמשטרה הייתה מחוייבת לבקש את הארכת מעצרו עוד טרם כניסת השבת. השופט קבע כי "קיים חשד למעלה מהסביר כי החשוד ביצע את העבירה המיוחסת לו", אולם הורה על שחרורו המיידי לאחר שנזף בשוטרים על שלא הביאו את החשוד להארכת מעצר במועד.

ב- YNET פורסם כי לאחר שחרורו, עזב החשוד את המשטרה בדרכו לחבר המתגורר באום אל פחם, כפי שקבע בית המשפט. לחשוד אין כתובת מגורים קבועה או בני משפחה בישראל, ולכן תתקשה מאוד המשטרה לאתרו אם תהיה מעוניינת לעצור או לחקור אותו בשנית, הפעם לפי החוק.

כיצד קורה שאדם החשוד בעבירת מין, שבית המשפט, לאחר עיון בחומר הראיות, קבע כי קיימות ראיות לכאורה כי אכן ביצע העבירה בה הוא חשוד, משוחרר למרות שהמשטרה מבקשת להאריך את מעצרו לשם סיום חקירתה? מה קובע החוק בעניין זה?  כיצד החוק מאזן בין האינטרסים השונים, בהם האינטרס להגן על הציבור מפני חשודים בביצוע עבירות והצורך לאפשר למשטרה לבצע את חקירתה לבין האינטרס של החשוד וזכותו לחירותו? האם ניתן היה למנוע את ה"פאשלה" של היחידה החוקרת במקרה זה?  על זאת  ועוד במאמר הבא.

ראשית, נתחיל עם הגדרות:

מהי ההגדרה של מעשה מגונה?

חוק העונשין מגדיר "מעשה מגונה" כמעשה "לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים".  העונש המוטל בצד עבירה זו משתנה, בהתאם לחומרת נסיבות ביצוע העבירה, החל מעונש מקסימאלי של שנת מאסר אחת לאדם המבצע מעשה מגונה בפומבי ועד לעונש מקסימאלי של 15 שנות מאסר (מעשה מגונה בקטין בן משפחה).

מעצר בלתי חוקי מתי?

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים"), קובע בסעיף 29(א) כי מי שנעצר, יובא "בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ- 24 שעות, בפני שופט".
משמעות הסעיף הינה, כי ניתן להחזיק עצור לתקופה שלא עולה על 24 שעות בטרם הבאתו בפני שופט (כל דקה מעבר לכך, משמעותה החזקתו במעצר לא חוקי).  עם זאת, הסעיף מציין מפורשות, כי את העצור יש להביא בהקדם האפשרי בפני השופט – כלומר, להביא את העצור כמה שיותר מהר בפני השופט, אשר יבחן את הראיות כנגד העצור והאם יש להאריך את מעצרו או שמא לשחררו על אתר.

מה קורה במצב בו מועד ההתייצבות מול שופט היא בשבת או בחג?

סעיף 29(ב) לחוק המעצרים מתייחס למצב שבו מועד הבאת העצור בפני שופט חל בשבת או בחג, כפי שהיה במקרה זה (החשוד נעצר ביום שישי בשעות הצהריים, ומועד פקיעת 24 השעות חל בשבת).  במצב זה, קובע החוק, כי את העצור יש להביא בפני שופט לפני כניסת השבת או החג. החוק הינו מפורש.

אין משמעות ל"הספיקו" או "לא הספיקו" חוקרי המשטרה לבצע פעולת חקירה זו או אחרת. את העצור, על פי חוק, יש להביא בפני השופט בטרם כניסת השבת או החג, זאת, כאמור, בכדי לוודא כי אכן קיימת עילה להשארתו במעצר וכי אין מדובר באדם, אשר בבחינת חומר החקירה בתיק ופעולות החקירה שאותן על המשטרה לבצע, אין מקום להשאירו כלל במעצר מיותר. מדובר בדרישה נוקשה, שלא ניתן  לפרשה לכאן או לכאן.

איך מונעים מצב בעייתי זה?

למרות דרישה נוקשה זו, דאג המחוקק, בהבינו כי יתכנו מצבים שבהם לא ניתן יהיה להביא חשוד שנעצר זה מכבר בפני שופט להארכת מעצרו בטרם כניסת השבת או החג, לקבוע לכך חריג.  לפיכך, קובע סעיף 29(ג) לחוק המעצרים כי בנסיבות אלו (כלומר, יש להביא העצור בפני השופט לפני כניסת החג ובסמוך למעצרו), אם יאשר קצין בדרגת סגן ניצב, כי לא ניתן להביא את העצור בפני השופט לפני כניסת השבת או החג, בשל צורכי חקירה מיוחדים, אז ניתן לדחות הבאתו בפני השופט.  במצב זה, יובא העצור בפני השופט לא יאוחר מתום 4 שעות מעת צאת השבת או החג.

שני תנאים מצטברים יכולים להביא, למעשה, להארכת מעצרו של חשוד מעל 24 שעות בנסיבות כאמור, ללא הבאתו לשופט:

קיימים צורכי חקירה מיוחדים שמונעים הבאתו כאמור בפני השופט וזאת באישורו של קצין משטרה בדרגת סגן ניצב לפחות. למשל: לא די בכך שהחוקרים לא הספיקו לגבות את הודעתו של החשוד-העצור בכדי להיכנס לגדר דרישות סעיף 29(ג).

בנוסף לחריג הנ"ל, המשיך וקבע המחוקק, במסגרת סעיף 29(ד) לחוק המעצרים, כי אם מעצרו של החשוד בוצע פחות מארבע שעות לפני כניסת השבת או החג, אז יש להביא את העצור בפני שופט לא יאוחר מתוך ארבע שעות מצאת השבת או החג.  במידה ואדם נעצר במהלך כניסת השבת או החג, יש להביאו בפני השופט במוצאי השבת או החג, ולא יאוחר מ- 24 שעות ממועד מעצרו.

בכך, הכיר המחוקק בקושי הרב המצוי בפתחה של היחידה החוקרת להספיק ולהביא עצור שנעצר שעות בודדות לפני כניסת השבת או החג, בפני שופט ולמעשה מתיר למשטרה להחזיק אותו עצור במעצר מעבר ל- 24 השעות הנקובות בחוק.

האם הייתה פאשלה של המשטרה?

נסיבות מקרה זה אינן ידועות. עם זאת, מהחלטת השופט בבית המשפט ברמלה ניתן להבין כי החשוד-עצור, נעצר ביום שישי, בטרם כניסת השבת, וככל הנראה למעלה מארבע שעות לפני כניסת השבת. לכן, היה על השוטרים להביאו בפני שופט עוד לפני כניסת השבת.

עוד ניתן להבין, כי במקרה זה לא הוגש לבית המשפט אישור של קצין משטרה בדרגת סגן ניצב כי לא ניתן היה להביא את העצור בפני שופט בשל צורכי חקירה מיוחדים.
לפיכך, כל דקה שבה הוחזק העצור במעצר מעבר לאותן 24 שעות, כפי שנקבע בחוק, הוא הוחזק במעצר לא חוקי.

אין מדובר כאן ב"תקלה טכנית" כפי שנכתב בכתבה.  מדובר בעניין מהותי ביותר – זכות יסוד חירותו של אדם. המחוקק קבע כללים לפיהם ניתן לשלול חירות זו ואף הגדיל ועשה, בקובעו חריגים, במסגרתם תוכל המשטרה להחזיק את העצור בנסיבות דומות מעבר לתקופה של 24 שעות בטרם הבאתו בפני שופט.

במקרה זה, ככל הנראה, היה בידי המשטרה די והותר זמן להביא את העצור בפני שופט בטרם כניסת השבת, ומשלא עשו כן ואף לא נכנסו בגדר החריגים המותרים בחוק, אזי מעצרו היה לא חוקי וחובה היה לשחררו באופן מיידי.

מדוע השופט החליט לשחרר במיידי את החשוד, למרות שהיה יכול להורות לעוצרו?

אכן, יכול בית המשפט במסגרת הבקשה להארכת מעצרו של חשוד להורות על מעצרו (מאחר והמעצר שלו לא חוקי, למעשה בית המשפט יעצור אותו מחדש).  בתי המשפט אינם נוהגים להרבות לעשות כן, מאחר וכפי שציינו, החזקתו של אדם במעצר לא חוקי הינו פגיעה בזכות יסוד של אדם והיא זכותו לחירות.

בית המשפט במצב זה ישקול מצד אחד את אותה פגיעה בזכות היסוד של החשוד, אל מול הפגיעה באינטרס הציבורי במידה ולא ייעצר מחדש. ברי הוא כי ככל שהעבירה חמורה יותר, בית המשפט יתקשה יותר לשחרר את החשוד, הגם וקיים פגם בבקשה למעצרו.

במסגרת מאזן השיקולים, יבחן בית המשפט האם קיימות ראיות לכאורה כנגד החשוד שמעצרו מתבקש, אך מעבר לכך, יבחן את חומרת העבירה המיוחסת לו וכן את עברו הפלילי.  רק במקרה שבו כף המאזניים תיטה לעבר השמירה על האינטרס הציבורי, כלומר מדובר בעבירה חמורה ו/או חשוד מסוכן לציבור, יורה בית המשפט על מעצרו של החשוד הנ"ל.

לצערנו, אותן "תקלות טכניות" קורות לעתים קרובות מדי.  ההחלטה לשחרר באופן מיידי את העצור המוחזק שלא כדין הינה מעין אקט חינוכי למשטרת ישראל – זאת כל עוד בוחן בית המשפט את נסיבות התיק ומגיע למסקנה כי זכותו של החשוד לחירותו גוברת על האינטרס הציבורי במקרה הנוכחי.

תגובה אחת

מאי 24 2010

מעשה מגונה או מקלחת תמימה?


מעשה מגונה?

האם מקלחת של הורים עם ילדיהם הרכים נחשבת למעשה מגונה? שאלה זו התעוררה בעקבות ידיעה שפורסמה ב YNET על כך שמשטרת מרחב דן עצרה אב בן 38 בחשד למעשים מגונים בבתו, לאחר שהתגלה שהוא נוהג לבצע מחלקות משותפות עם ביתו.

שופטת בית משפט השלום יעל פרדלסקי, הורתה להאריך את מעצרו של אבי המשפחה, בהסבירה כי "קיים יסוד סביר לחשד שהחשוד ביצע מעשה מגונה בקטין בן משפחה". יש לציין כי במשטרה חושדים כי האב גם נגע בגופה של בתו במהלך המקלחות. האב, מצידו, טען כי מדובר במקלחות תמימות לחלוטין, בהן נטלה חלק גם אשתו. האשה אף היא הגנה על בעלה, וסיפרה כי לא מדובר במעשה חריג במשפחה. סנגורו של האב אמר לבית המשפט כי מדובר באדם נורמטיבי, שעובד במשרד רואי חשבון ונטול עבר פלילי.

המקרה המדובר מעורר שאלות רבות על ההבדל בין יחסי קירבה תמימים בין הורים לילדיהם, לבין מעשים בעלי אופי מיני שמשמעותם היא פלילית.

מהו מעשה מגונה?

על פי סעיף 348(ו) לחוק העונשין מעשה מגונה הנו מעשה שנעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. החוק אינו קובע הגדרה מפורשת ו/או רשימה של פעולות שתיחשבנה כבזויות במובן המיני .ניתן להסיק  מכך כי כל פעולה שתיעשה ע"י אדם  שמטרתה גירוי מיני, סיפוק מיני או ביזוי מיני, די בכך כדי שתיחשב כפעולה אסורה עפ"י חוק ותוגדר מעשה מגונה. חשוב לציין  ולהדגיש כי רק אם מטרת הפעולה/המעשה הייתה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, ניתן יהיה להרשיע אדם בעבירה של מעשה מגונה.

כיצד  ניתן לדעת האם המקלחת המשותפת נעשתה על רקע מיני?

המעשה "האסור" ייבחן על רקע טיבו של המעשה, ההקשר בו בוצע וכלל נסיבות המקרה. בע"פ 5757/00 בעניין פלוני נגד מד"י, קבע בית המשפט כי: "מחשבותיו וכוונותיו של נאשם נלמדות בדרך של הסקת מסקנות מן העובדות שהוכחו, תוך בחינתן במאזני סבירות והגיון".

כל מקרה ייבחן לגופו ועפ"י נסיבותיו. גורמים רבים צריכים להילקח בחשבון עובר להרשעת אדם במעשה מגונה.

האם מקלחת משותפת בלבד ללא נגיעות, תיחשב למעשה מגונה?

התשובה לשאלה זו הינה מורכבת. אם מדובר במקלחת ללא נגיעות, אך מאידך המקלחת המשותפת נעשתה בשל העובדה כי הדבר גורם לסיפוק מיני, גירוי מיני או ביזוי מיני הרי שהדבר ייחשב למעשה אסור ולמעשה מגונה. כמובן שכשהדבר נעשה בין שני מבוגרים, הבריאים בנפשם, בהסכמה וללא לחץ או כל סיבה לא חוקית אחרת, הרי שהדבר מותר ואינו נחשב לעבירה. יחד עם זאת, כשאדם מבוגר מתקלח עם קטין והדבר גורם לו לגירוי ו/או סיפוק מיני, הרי שהדבר אסור בתכלית האיסור ונחשב לעבירת מעשה מגונה.

אולם, יש גם לבדוק נסיבות המקרה ולבחון האם הדבר נעשה לשם מטרה מינית. בתפ"ח 1086/08 קבע בית המשפט : "לפיכך, גם אם אין ראיה להורדת תחתוניו והצגת איבר מינו לב.ג., עדיין על-פי הודאתו, הוא גבר מבוגר הנכנס לאמבטיה יחד עם ילדה בת 10, כמעט עירום, והמשמעות היא אחת, שיש לראות בכך מעשה מגונה". יש לציין כי במקרה הנ"ל היה מדובר בכתב אישום שייחס לנאשם עבירות מין נוספות מלבד נושא האמבטיה המשותפת עם הקטינה (אחותה הקטינה של אשתו).

האם יש חשיבות לעובדה כי המבוגר לא היה ערום לחלוטין?

אין חשיבות לכך כלל, שכן די בכך שהשהייה המשותפת באמבטיה עם הקטינה מטרתה הייתה מינית.

האם קרות המקרה בתוך המשפחה מפחית מחומרתו?

בע"פ 2353/08 ציין בית המשפט כי: "מעשיו של המערער נעשו במסגרת התא המשפחתי, תוך שהוא מנצל את מרותו ומנצל את סמכותו ההורית כלפי בנותיו חסרות הישע. גילוי עריות ברצף שבין אירוע חד-פעמי לעומת אירועים הנמשכים משך שנים וברצף שבין ליטוף אזורים אינטימיים ועד לקיום יחסי מין מלאים – הינה חוויה טראומתית המהדהדת משך כל חייה של הקורבן ומשפיעה על התפתחותה והתבגרותה. עוצמת הפגיעה אף מוגברת בהשוואה לפגיעה מינית אחרת, דווקא בשל חווית הבגידה מצד האדם הקרוב והנוכח ביותר בחייה של הילדה הנפגעת (ראו צביה זליגמן "מבוא לגילוי עריות: אין אמת, ואין חסד ואין רחמים" הסוד ושברו 15, 25-17). נוכח הפגיעה הקשה בקורבן, עבירות המין במשפחה נתפסות, ולא בכדי, מהעבירות החמורות בחוק העונשין"

האם גיל הילד בעל משמעות לשם הגדרת "אמבטיה משותפת" כעבירת מעשה מגונה?

כפי שצוין לעיל כל מקרה ייבחן לגופו לאור נסיבותיו, בדרך של מאזני סבירות והיגיון. רובה המכריע של הפסיקה עוסק בכתבי אישום שהכילו עבירות מין שונות ונוספות מלבד פעולת המקלחת המשותפת.

טרם נתקלנו בכתב אישום המייחס עבירת מעשה מגונה בגין אירוע חד פעמי, למשל, של מקלחת משותפת של בגיר וקטין.

ניתן לציין כי כאשר הקטין הגיע לשלב בו מגלה הוא סימני בגרות/התפתחות מינית, בית המשפט עשוי להרשיע מבוגר בעבירת מעשה מגונה.

להזכירכם, בית המשפט הנכבד קבע בתפ"ח 1086/08, כי גבר מבוגר הנכנס לאמבטיה יחד עם ילדה בת 10, כמעט עירום, המשמעות היא שיש לראות בכך מעשה מגונה. (אדגיש כי באותו מקרה היה רצף של עבירות מין שונות, כך שהדבר "תרם" להליך הסקת המסקנות ע"י בית המשפט בהקשר של אותה מקלחת משותפת והגדרתה כמעשה מגונה).

אין תגובות

מרץ 25 2010

מעשה מגונה עבירת מין אחריות פלילית

מאת admin נושאים מאמרים

מהו מעשה מגונה, מה העונש בגינו, האם ניתן לזכות נאשם מעבירת מין זו בגין טענה של הגנה מן הצדק, כיצד תוכנית טלוויזיה קשורה לעבירת מין ?

מעשה מגונה

באופן עקרוני וכללי, ניתן להגדיר מעשה מגונה כמעשה מיני כלפי אדם, בניגוד לרצונו החופשי ושאינו כולל פעולה של חדירה לאברי הגוף, שכן אז מדובר בעבירות של אונס ו/או מעשה סדום.

החוק עושה אבחנה בין סיטואציות שונות במסגרת המעשה המגונה, ובין היתר, תוך התייחסות לגיל האדם כלפיו בוצעה עבירת מעשה מגונה.

כך למשל, עבירה שבוצעה כלפי קטין שמלאו לו 14 תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות, דינו מאסר ארבע שנים.

עבירת מעשה מגונה כלפי קטין מתחת לגיל זה ובנסיבות שונות חמורה יותר, והעונש בגינה הינו  7 שנים או 10 שנים (תלוי בנסיבות).

 האם ניתן לזכות נאשם מעבירה של מעשה מגונה בגין טענת הגנה מן הצדק?

 מהי טענת הגנה מן הצדק?

מדובר בטענה מקדמית של נאשם במשפט הפלילי, לפיה המדינה כתובעת, התנהגה כלפי הנאשם באופן שערורייתי שיש בו משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. מדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסאלית נפגעת.

קבלת טענה של הגנה מן הצדק ע"י בית המשפט משמעה ביטול כתב אישום !!!

בית המשפט קבע מבחן של שלושה שלבים להגנה מן הצדק:

  1. על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו ולקבוע את עוצמתם.
  2. על בית המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך המשפטי כנגד הנאשם, למרות הפגמים, יש פגיעה חריפה בתחושת הצדק
  3. על בית המשפט לבחון אם ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מתונים יותר מביטול כתב האישום

להלן מספר סיבות לקבלת טענת הגנה מן הצדק:

  • אכיפה בררנית
  • שימוש בסוכן מדיח
  • שיהוי רב /התמהמהות רבה בהגשת כתב האישום באופן המקשה על הנאשם להגן על עצמו

זיכוי בגין קבלת טענת הגנה מן הצדק / תוכנית טלוויזיה

באחת מתוכניות הטלויזיה שמטרתה היתה איתור פדופילים, תחקירנית החלה לשוחח בצ'ט באינטרנט עם גבר/הנאשם ואף הציגה עצמה כקטינה בת 13 שנים.

בהמשך אך נקבעה פגישה בבית בין התחקירנית /הקטינה לבין הגבר / הנאשם.

התחקירנית הגיעה לפגישה מחופשת ומאופרת כנערה צעירה , לאחר שיחה קצרה עם הנאשם עזבה את החדר ואנשי התוכנית נכנסו והתעמתו עמו.

 נציין כי בפועל ובשום שלב, לא היתה מעורבת קטינה ואותו גבר לא נפגש עם אף קטינה.

כנגד הגבר הוגש כתב אישום בגין הטרדה מינית באינטרנט וכן בגין ניסיון  למעשה מגונה בקטינה בת 13.

כבר עתה נציין כי הגבר זוכה ע"י בית המשפט הנכבד לאחר שהתקבלה טענת הגנה מן הצדק.

הנימוק לזיכוי היה כי מדובר בהדחה בנסיבות המקימות הגנה מן הצדק וכן משום שלא הוכחה מחשבה פלילית לעבירה של הטרדה מינית ולא הוכח כי מעשי הנאשם חרגו מרמת ההכנה בעבירת מעשה מגונה.

כמו כן קבע בית המשפט כי הנאשם הודח למעשים ע"י התחקירנית באופן בלתי ראוי הפוגע בזכויות האזרח מעבר לראוי.

בית המשפט קבע לגבי עבירת ההטרדה המינית במסגרת הצ'ט, כי מהות הגלישה באינטרנט והשיחות במסגרת זו הינן אנונימיות.

הגולשים מזהים עצמם כאנשים מסויימים בגילאים מסויימים שאינם תואמים את המציאות ולכן אף אדם אינו יודע מי האדם עמו הוא משוחח.

בבסיס המודעות של הנאשם קיננה המחשבה כי אינו יודע מי הגולש שמולו.

בית המשפט קבע שאם עמדת התביעה היתה מתקבלת אזי כל שיחה בעלת תוכן מיני באינטרנט עשויה להפוך לעבירה כי הרי תמיד קיים סיכון שהצד השני הנו ילד המציג עצמו כבוגר.

לגבי הניסיון למעשה מגונה, קבע בית המשפט, כי העבירה לא הוכחה ע"י התביעה שכן הנאשם טרם הספיק לברר עד תום את הנסיבה בגינה מעשיו עתידים היו אמורים להפוך לאסורים ולא הונחה בפני בית המשפט כל ראיה כי הנאשם היה ממשיך במעשיו (להזכירכם, התחקירנית יצאה מהחדר ומיד אח"כ נכנסו אנשי ההפקה והתעמתו עם הנאשם).

לפי בית המשפט, כוונת הלב של הנאשם היתה רחוקה ממעשה גלוי של ביצוע עבירת מעשה מגונה, שכן מס' התנהגויות של הנאשם יכולות היו להתרחש אך בפועל דבר לא קרה והנאשם טרם הספיק לגבש כוונה פלילית ותוכנית למימוש .

סוף דבר זיכוי הנאשם מעבירת הטרדה מינית וניסיון למעשה מגונה בקטינה בת 13.

אין תגובות