עורך דין פלילי – משרד עו"ד שביט קנטור

מרגלית צנעני – האם ביצעה סחיטה באיומים ומדוע היא עדיין עצורה?

מרגלית צנעני – סחיטה באיומים

מהי עבירת סחיטה באיומים, מה קו הגבול בין עצה ואזהרה לבין סחיטה באיומים. מהו תסקיר מעצר של שירות המבחן, האם היה צורך בתסקיר במקרה של מרגלית צנעני , האם קביעת בית המשפט כי יוגש תסקיר תוך 3 ימים הינה הגיונית וסבירה , על כך במאמר זה.

עבירת סחיטה באיומים

להלן סעיף החוק :

".       המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו – מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו – מאסר תשע שנים.

מלשון החוק עולה כי ניתן לעבור עבירת סחיטה באיומים לא רק באמצעות אמירות מפורשות אלא גם באמצעות התנהגות או בכל דרך אחרת המטילה אימה בדיוק כפי שהתביעה סבורה שאירע במקרה של מרגלית צנעני.

כלומר, אין חובה כי אדם יגיד לאחר בצורה מפורשת מה יקרה לו אם לא יעשה (או ימנע מעשייה) את מה שדורשים ממנו.

איך מבחינים בין מתן עצה או הזהרה  לבין סחיטה באיומים?

המשימה לעיתים אינה פשוטה כלל בפרט כשאין אמירות מפורשות של הסוחט. במקרה של מרגלית צנעני, כפי שציינה התביעה בכתב האישום ישנן  רמיזות ישירות ועקיפות שמבחינת התביעה נחשבות למאיימות וכאן מוטלת מלאכה לא פשוטה בכלל על בית המשפט, לקבוע האם מדובר בהתנהגות מאיימת שמטרתה הייתה סחיטת אטדגי לבצע את אשר מרגלית צנעני רצתה וחפצה בו או שלא.

הפסיקה קבעה מספר מבחנים לבחינת קו הגבול בין סחיטה באיומים לאזהרה או עצה.

ההלכה  היא כי יש להבחין בין 'איום' כמשמעו בעבירות סחיטה באיומים ואיומים לבין עצה או אזהרה שאינן באות בגדר העבירות הללו.

הפסיקה קבעה כי גם אם האדם שלעברו כוונו הדברים לא ראה בדברי הסוחט משום איום אלא בגדר 'טיפ' או 'עצה טובה' – אין בכך למעשה כדי לשלול את האפשרות כי בתוכן הדברים ובנסיבות בהן נאמרו היה כדי להטיל פחד  בלבו של אדם סביר.

להלן שני מבחנים שנקבעו בפסיקה  לשרטוט קו הגבול בין איום לבין אזהרה – מדובר במבחן  השליטה ומבחן המהות בהתאמה:

"קו הגבול בין איום לבין אזהרה אינו מדויק. דומה כי ניתן להיעזר במבחן העזר הבא: האם יש לדובר שליטה או השפעה על אפשרות התממשותה של הסכנה שעליה הוא מתריע. אם התשובה היא בחיוב – הדובר שולט על התממשות האזהרה – יש לראותו כמאיים, ולא אך כמזהיר" (השופט ברק, שם, עמוד 384)

"המבחן המכריע לרכיב "האיום" הוא מבחן "המהות". דהיינו, מה מהותם וטיבם של הדברים שנאמרו"

 כב' הנשיא לשעבר, א' ברק, הציג דוגמא פשוטה במטרה להסביר מהו  "איום": "ראובן אומר לשמעון: "אם לא תשלם כסף תקבל מכות".

"… זו עצה טובה, אם המרביץ הוא לוי, שאינו קשור כלל (לעניין המכות) לראובן. זהו איום אסור אם המרביץ הוא ראובן עצמו. הבחנה זו חשובה היא. אם לא נעמוד עליה ועל שכמותה, קיים חשש כי מרביתם של האיומים יהפכו לעצות טובות".  כדי לחדד את הנקודה הייתי מוסיף כלי עזר לסיווג עבירה כעבירת איום בדוגמא האמורה: יש לשאול האם ראובן באמרו – "אם לא תשלם כסף תקבל מכות" – מעוניין ברישא או שמא חרד מהסיפא של הדברים. לאמור, האם ראובן משמיע את הדברים כדי להביא את שמעון למסור את הכסף. תשובה חיובית לשאלה תצביע על כך שראובן ביצע עבירת איום. זאת, אפילו אם ראובן אינו המרביץ ואף אינו נהנה מקבלת הכסף. לעומת זאת, אם מטרתו היחידה של ראובן היא להביא לכך ששמעון לא יוכה ואין לראובן כל קשר לאפשרות ששמעון יוכה או ישלם את הכסף – כי אז ראובן בגדר מזהיר או מייעץ."

בית המשפט קבע כי אין לבדוק את קיומה או אי קיומה של עבירת סחיטה באיומים על פי מבחנים טכניים. לא ניתן לצפות כי הסוחט באיומים יכריז בפני המאוים על כוונתו לעבור עבירה זו. המבחן נותר בעיקרו אובייקטיבי .

עם זאת, ההקשר של המעשה עשוי ללמד על כך שהאמרה המרומזת מהווה באופן ברור סחיטה באיומים.

מבחן נוסף שמטרתו לבדוק האם התקיימה עבירת סחיטה באיומים ע"י אדם, הנו מבחן ההקשר. על פי המבחן  יש לשאול שלוש שאלות: האחת, מה אמר. השנייה, מי אמר. השלישית, מדוע אמר. מבחן ה'מה' מתמקד בשאלת מעשה העבירה. כמובן, ניתן לבצע פעולת איום גם ללא מילים אלא באמצעות סימנים או התנהגות אחרת. ברם, פשיטא, ללא מעשה – אין עבירה. מבחן ה'מי' נועד לבדוק את הקשר בין הנאשם לבין מעשה האיום. בדרך זו ניתן ללמוד על אופיו של מעשה האיום. מבחן ה"מדוע" מטרתו לבחון את הכוונה העומדת מאחורי המעשה כנדרש בפלילים. יש לשקלל את שלושת המבחנים – מה, מי ומדוע – על מנת להגיע להכרעה האם בוצעה עבירת איום. במובן זה, המבחנים הינם משולבים.

”במובן הרחב יותר, מבחן ההקשר נחוץ על מנת לבחון את כל הפרמטרים של עבירת סחיטה באיומים. העובר עבירה זו עלול לטעון כי לא איים, שכוונתו הייתה אך להזהיר או לייעץ וכי אינו הגורם אשר אמור להפעיל כוח. בחינת ביצוע העבירה אינה נעשית אך ורק על פי עמדת הנאשם. מכאן הצורך לבחון את הקשר הדברים. "

עפ"י כב' השופט ברק, נראה כי  בתיקים מסוימים בהם ראובן סוחט באיומים את שמעון באמצעות פנייה ללוי או לארגון פשיעה שלוי עומד בראשו – ראוי להתייחס למהות המעשה ולשליטה של ראובן בנעשה באופן הנאמן יותר למציאות.

האם מרגלית צנעני תורשע בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום?

 התשובה על שאלה זו אינה פשוטה כלל.

מחד,  לעניות דעת התביעה מדובר בעבירות של סחיטה באיומים.

מאידך, עיון בחלקים נכבדים של כתב האישום מעלה קושי רב לקבוע שאכן מדובר באיומים שמטרתם סחיטה.  לשם כך יש לשמוע את עדי התביעה ולהבין את הקונטקסט במסגרתו נאמרו הדברים, או הרמיזות או ההתנהגות וכן לשמוע את השיחות שהוקלטו ע"י המשטרה בשלמותן.

 ספק נוסף עולה מקביעת התביעה כי כוונת צנעני היתה להפחיד את אטדגי באמצעות מראהו ונוכחותו של מיכאל חזן בקרבתה.

אטדגי , סוכנה של מרגלית צנעני, עובד עימה בצמידות שנים רבות ומכיר את חבריה ומכריה. מן הסתם אם נאשם 2, מיכאל חזן, הנו ידיד קרוב של מרגלית צנעני, הרי הוא היה בסביבתה גם בתקופות אחרות ומן הסתם אטדגי ידע זאת והכירו  ואולי אף היה ביניהם קשר ושיחות שהתקיימו שלא  בנוכחות ובידיעת מרגלית צנעני, גם נושא זה צריך להיבדק היטב על ידי ההגנה.

תסקיר מעצר

תסקיר מעצר הנו דו"ח שעורך קצין מבחן (עו"ס בהכשרתו) לבית המשפט במסגרתו נבחנת מסוכנות הנאשם באם ישוחרר מהמעצר והאם ישנו חשש לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים.

 ברוב המכריע של תיקי המעצר (ואף למעלה מכך) משך הזמן הנדרש להכנת תסקיר מעצר הנו 14 ימי עבודה לפחות ! במקרים רבים שירות המבחן מגיש בקשת דחייה נוכח עומס העבודה כך שעצורים נותרים במעצר עד להכנת התסקיר תקופה של חודש ומעלה .

תמוה מדוע בית המשפט מצא לנכון לקבוע לשירות המבחן 3 ימי עבודה בלבד.

מדוע  מרגלית צנעני כעצורה, שונה מעצורים אחרים ויש להעדיפה על פניהם? הרי מרגלית אינה העצורה היחידה שעברה הפלילי ללא רבב ותנאי המעצר קשים לה עד מאוד. משמעות החלטת בית המשפט הייתה למעשה העדפת הגב' צנעני על פני עצורים אחרים שחושקים אף הם בשחרור?

בקשת שירות המבחן מבית המשפט לדחות את המועד להגשת תסקיר המעצר אינה תמוהה כלל.

האם היה צורך בתסקיר מעצר בעניינה של מרגלית צנעני?

סבורני שבמקרה זה נושא תסקיר המעצר היה מיותר לחלוטין. מדובר באישה מוכרת, ללא עבר פלילי, מדובר במעידה ראשונית לכאורה. מסוכנות לציבור בוודאי שלא נשקפת ממנה. ביחס להשפעה על עדים, הרי שיש דרכים לנטרל זאת, כגון מעצר בית מלא, איסור יצירת קשר עם המעורבים, ניתוק קו הטלפון וכו'.

לכן, בית המשפט קבע שהדיון בעניינה יתקיים ביום ה' גם ללא תסקיר מעצר. ואף המדינה  נתנה הסכמתה לשחרורה של מרגלית צנעני גם ללא תסקיר, ובצדק רב.

לאור הסכמת התביעה לשחרורה , לא ברור מדוע לא הסכימה התביעה לשחרורה כבר ביום ב', בו הוגש כתב האישום ,מדוע היה צורך ב-3 ימים נוספים כשהתביעה ידעה על נכונותה לשחררה .

מעצר ראשון של אדם הנו אירוע טראומטי ביותר וטוב היה אם התביעה הייתה מסתפקת בימי המעצר עד להגשת כתב האישום.

מעצר אדם אינו מקדמה על חשבון העונש. אם בבוא היום בית משפט יחליט שאכן בוצעה עבירה  ע"י מרגלית צנעני, היא תשלם את חובה לחברה, אך עד אז עליה להיות משוחררת.