ארכיון הנושא 'משפט פלילי'

אוג' 19 2010

זכות השימוע במשפט הפלילי


הודעה על שימוע במסגרת משפט הפלילי

מהו שימוע? מתי יש לעורכו? מי עורך את השימוע? מה קורה כששימוע לא מתקיים כמחויב על פי חוק? על כך במאמר זה.

רוב האנשים אינם מודעים לכך, כי המכתב שקיבלו לביתם המציין תקופה של 30 ימים להגשת הסבר מדוע להימנע מהגשת כתב אישום נגדם , הנו למעשה הודעת שימוע מרשויות התביעה במדינת ישראל.

חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 קובע כי על רשות התביעה אליה הועבר חומר החקירה הנוגע לעבירה מסוג פשע , לשלוח לחשוד הודעה על כך .

מטרת הודעה זו, הינה לאפשר לחשוד הליך מקדמי , במסגרתו הוא פונה לרשות התביעה הרלוונטית, ומנסה לשכנעה להימנע מהגשת כתב אישום נגדו.

הליך זה של שימוע, נעשה בעבירות מסוג פשע בלבד, שכן מדובר בעבירה חמורה שהעונש בגינה הינו מעל 3 שנות מאסר עפ"י החוק  .

להלן דברי ההסבר להצעת החוק בנושא שימוע:

"ההחלטה להעמיד אדם לדין ובעיקר לגבי עבירות חמורות, היא החלטה רבת משמעות בחברה שאנו חיים בה. די בכתב אישום, לבטח בעבירות חמורות, כדי לפגוע פגיעה קשה בנאשם. מסיבה זו מוצע להעניק זכות השימוע למי, שמרגע ההכרעה בעניינו, ישונה מעמדו בציבור".

האם התביעה יכולה להימנע מהודעת שימוע במקרים מסוימים?

התשובה הינה חיובית. הגורם המוסמך לקבל החלטה כזאת הנו פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות (כלומר, אם התיק הועבר לטיפול יחידת התביעות של המשטרה, הרי שראש יחידת התביעות של המשטרה הנו הגורם המוסמך לקבל החלטה זו).

איך מתנהל השימוע?

החוק קובע כי החשוד רשאי בתוך 30 הימים, לפנות בכתב לרשות התביעה הרלוונטית, בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בגין עבירה מסוימת (לדוגמא: החשוד ביצע, לכאורה,  3 עבירות ובמסגרת  השימוע מבקש הוא להימנע מהגשת כתב אישום נגדו בגין עבירה מסוימת מתוך ה-3).

בפועל, כדאי ורצוי לשכור שירותיו של עורך דין פלילי , שיצלם את חומר החקירה לפני השימוע, ילמד אותו, ישמע את טענות החשוד /מרשו ובהתאם יקבל החלטה אם בכלל לגשת לשימוע.

אם הבחירה של עורך הדין הפלילי, תהיה לקיים את השימוע, הרי שתתואם פגישה במשרדי התביעה ובמהלכה עורך דין פלילי יעלה טענותיו בעניין.

לצערנו , ישנו חלק בלתי מבוטל של חשודים שבוחר לטפל בעניין ללא ייעוץ של עורך דין פלילי ובכך פוגע בעצמו, שכן החשודים מעלים טענות שיכולות להוות הודאה באשמה או למנוע העלאת טענה מקדמית במהלך המשפט נגדם (אם בסוף ההליך יוחלט על הגשת כתב אישום) , לספק לתביעה ראיות נוספות וכו'.

עורך דין פלילי מנוסה, ידע כיצד לפעול, מתי לפעול וכן ישקול אלו טענות יטען בשימוע ביחס לחומר החקירה בתיק .

האם המדינה חייבת להמתין 30 ימים ורק אז להגיש את כתב האישום?

הכלל הוא כי יש להמתין 30 ימים במטרה לאפשר לחשוד לפנות לתביעה ולהעלות טיעוניו.

יחד עם זאת , יש חריג לכלל והוא כאשר פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות סבורים כי במקרה הספציפי, מטעמים שירשמו, יש חשיבות להגיש את כתב האישום בהקדם לבית המשפט, אפילו לפני שהחשוד הספיק לפנות לתביעה.

האם יש מקרים שאין חובה לשלוח הודעת שימוע לחשוד?

התשובה חיובית. הדבר נכון בעבירות אלימות במשפחה וכן במקרים בהם כתב האישום הוגש כשהחשוד היה במעצר.

מה קורה אם ביצעתי עבירה פלילית מסוג פשע והגישו נגדי כתב אישום ללא שקוימה זכות השימוע?

במקרים בהם עולה הסוגיה של הפרת זכות השימוע, עולה השאלה האם יש לבטל את כתב האישום או שניתן לרפא את הפגם  תוך "הקפאת ההליכים" בבית המשפט בכל הקשור לכתב האישום וקיום הליך השימוע, שלאחריו תחליט התביעה האם היא מבטלת את כתב האישום או משנה אותו  או משאירה אותו כפי שהוא וההליכים בתיק ימשכו.

ההכרעה בעניין הינה פרטנית, לפי הנסיבות הספציפיות בכל תיק.

אם הייתי עצור במסגרת מעצר ימים ושוחררתי לפני שהוגש כתב אישום, האם יש  חובת שימוע במקרה שלי?

בוודאי. חשוד שהיה נתון במשמורת המשטרה במסגרת מעצר ימים ושוחרר בטרם הוגש נגדו כתב אישום, עומדת לו זכות השימוע.

אין תגובות

אוג' 16 2010

עבירות אינוס מונחים והגדרות משפטיות


עבירות אינוס

אתמול התפרסם בתקשורת מקרה חמור נוסף של אונס במשפחה. לפי הפרסומים, אישה התלוננה כנגד בעלה, חודש אחרי החתונה, על כך שהוא נוהג לאנוס אותה, להכות אותה ולבצע בה מעשי סדום. הבעל נעצר ביום שבת ובמסגרת חקירתו הכחיש את המיוחס לו. לטענת החשוד, יש לאשתו בעיות בקיום יחסי מין.

מהי עבירת אונס?

סעיף 345 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") מגדיר את עבירת האונס וקובע את העונשים שבצידה.

העונש הקבוע בחוק לעבירת האינוס הינו עונש מקסימאלי של 16 שנות מאסר. עם זאת, קובע המחוקק גם כי בנסיבות מיוחדות – נסיבות מחמירות – יהיה העונש המקסימאלי בגין העבירה 20 שנות מאסר.

ראשית, אדגיש כי עבירת האונס הינה רק כנגד אישה.  הסעיף קובע באופן חד משמעי כי "הבועל אשה", תוך פירוט הנסיבות המקימות את העבירה, הרי שהינו אונס.

מהי הגדרת "בועל"?

ההגדרה על פי חוק הינה: "המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האשה".

במסגרת הסעיף, מוגדר אדם כמי שאונס אם הוא קיים יחסי מין עם אישה בנסיבות הבאות:

א.      כשיחסי המין קויימו שלא בהסמכתה החופשית של האישה.

ב.      גם כאשר קויימו יחסי מין בהסכמה, אך הסכמתה של האישה הושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה (דוגמא להשגת הסכמה למהות המעשה – כאשר אישה מבקרת במרפאת הרופא המטפל, אשר מבצע בה בדיקה הכוללת חדירה, זאת כאשר מבחינתה מדובר בבדיקה הכרחית ורלבנטית, כשבפועל לא היה צורך בבדיקה והרופא ביצע אותה לצורך סיפוקו המיני ולא לשם טיפול רפואי;  דוגמא להשגת הסכמה למיהות העושה – הצגת פרטים שקריים לגבי זהותו של האדם, אשר הובילו לקיום יחסי המין בהסכמה, כאשר אילו היו מוצגים פרטיו הנכונים, לא הייתה הסכמה של האישה לקיום יחסי מין).

ג.       אדם המקיים יחסי מין עם קטינה שלא מלאו לה עדיין 14 שנים, הגם וקויימו בהסכמתה, יחשב כמי שאנס את הקטינה (המחוקק יוצא מנקודת הנחה כי קטינה מתחת לגיל 14 לא יכולה ליתן כלל הסכמה כאמור ולכן אין רלבנטיות באם ניתנה הסכמתה ואם לאו).

ד.      קיום יחסי מין עם אישה, תוך ניצול מצב של חוסר הכרה או מצב אחר אשר מונע ממנה לתת הסכמה חופשית – יחשב כאונס.

ה.      כשאדם מקיים יחסי מין עם אישה תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה (קרי, סובלת מפיגור שכלי) ובשל מצב זה של אותה אישה הסכמתה לקיום יחסי מין עמו לא הייתה הסכמה חופשית – הרי שמדובר באונס.

מהן אותן נסיבות מחמירות, אשר מביאות להחמרה בעונש?

למשל: כאשר נאנסת קטינה מתחת לגיל 16 (כשקיום יחסי המין היו שלא בהסכמתה החופשית).

  • שקטינה בין הגילאים 14-16 מקיימת יחסי מין בהסכמה, ניתן לייחס עבירה של בעילה אסורה בהסכמה (סעיף 346 לחוק העונשין), כשהקטינה אינה נשואה לאדם עמו קיימה את יחסי המין.
  • העונש המקסימאלי בצד עבירה זו הינו 5 שנות מאסר וקיימת גם הגנה באם הבדל הגילאים בין אותו אדם לקטינה אינו עולה על שלוש שנים והאקט היה בהסכמה ובמהלך יחסי רעות רגילים (ולא תוך ניצול מעמד כזה או אחר של אותו אדם).

דוגמאות נוספות לאינוס בנסיבות מחמירות הינה כשהעבירה מתבצעת תוך איום בנשק חם או קר, או תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או גרימת הריון, או תוך התעללות באישה, לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו.

מהו מעשה סדום?

חוק העונשין מגדיר "מעשה סדום" כ: "החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם או החדרת איבר מין לפיו של אדם".

מבחינת המחוקק, מדובר בביצוע המעשה באדם אחר (כאן, אין מדובר בעבירה שבהגדרתה נעברת רק כלפי אישה, ההיפך.  המחוקק משתמש במינוח הרחב של "אדם"  ולא במינוח הספציפי שבו משתמש בסעיף האינוס של "אשה".)

באם נעשה המעשה הנ"ל באדם כאמור, בנסיבות המנויות בסעיף 345 (סעיף האינוס) לחוק העונשין, אזי יראו את עושה המעשה, בשינויים המחוייבים, כאונס וכך גם העונשים הצפויים בצד העבירה.

בעקבות המקרה, האם אישה נשואה יכולה להתלונן כנגד בעלה כי אנס אותה או כי ביצע בה מעשה סדום?

התשובה לכך הינה חיובית.

עם זאת, יש לציין כי הוכחת עבירה של אינוס בין בני זוג הינה קשה יותר, שכן נקודת המחלוקת בדרך כלל אינה השאלה אם קויימו יחסי המין, כלומר אם אכן התקיים אקט של בעילת האישה, אלא האם האקט הנ"ל היה בהסכמה (האישה טוענת שלא והבעל יטען כי הייתה הסכמה) והאם, במידה ונטענות נסיבות מחמירות, אכן התקיימו נסיבות אלו, כגון, הפניית אלימות פיזית כנגד האישה וגרימת חבלה גופנית במהלך האקט.

בנסיבות המקרה שפורסם מדובר באישה נשואה טרייה, אשר טענה כי במהלך החודש שבה נשואה לבעלה, נוהג הוא לאנוס אותה ולבצע בה מעשי סדום בלא הסכמתה.  כמו כן, התלוננה האישה כי בעלה נוהג כלפיה באלימות וכי יש תיעוד רפואי לחבלות כתוצאה מאירועים אלו.

במידה ואכן קיים תיעוד רפואי, אשר מעיד על חבלות הקשורות בקיום יחסי מין שלא בהסכמה (למשל: חבלות באזור הירכיים או חבלות בזרועות המעידות על לפיתה והחזקה שלא בהסכמה) – אזי קיים חיזוק לגרסת האישה ויוגש, ככל הנראה, כתב אישום כנגד הבעל בגין עבירות של אינוס ומעשי סדום.

גם אם יש תיעוד רפואי , שאינו מחזק באופן ישיר את עבירות המין, אבל יש בו לחזק את גרסת האישה בנוגע להפעלת האלימות, אזי שעדיין קיים סיכוי גבוה כי אכן יוגש כנגד הבעל כתב אישום המייחס לו גם את עבירות האינוס ומעשי הסדום.  זאת משום שמדובר בראייה שיש בה לחזק את אמינותה של המתלוננת, הגם ואינה נוגעת ישירות לעבירת האינוס.

השיהוי בהגשת התלונה

בדרך כלל, אדם שמשתהה בהגשת תלונה, יש בכך בכדי לפגוע במשקל אשר יינתן לתלונתו, אלא אם פירט והסביר מה הביא לאותה השתהות בהגשת התלונה.

בעבירות מין, דווקא קיימת סלחנות לגבי אותה השתהות, לאור הבנה בקושי של הקורבן להיחשף ולפנות לעזרת המשטרה, בייחוד כאשר מדובר בקורבנות מתוך מגזרים הנחשבים סגורים יותר כמו המגזר החרדי או המגזר הערבי.

במקרה זה, למרות שהאישה עזבה את בעלה לבית הוריה, עולה מתלונתה כי הגיעה למשטרה רק כעבור שבוע, מאחר ולא יכלה לצאת מבית ההורים, אשר לחצו על "סולחה" בין בני הזוג והחזרתה לבית הבעל ולא רצו כי תתלונן כלל במשטרה.

בנסיבות אלו, מובן השיהוי בהגשת התלונה והשיהוי לא יבוא לחובתה או לפגיעה באמינותה.

תגובה אחת

אוג' 12 2010

אשפוז כפוי – משפט פלילי

מהו אשפוז כפוי? מי רשאי להורות על אשפוז כפוי? מהו אשפוז כפוי בהליך הפלילי? מהי התקופה המקסימאלית לאשפוז כפוי במסגרת משפט פלילי? ומהו תפקידו של עורך דין פלילי בכל הקשור לאשפוז פסיכיאטרי של נאשם? על כך במאמר זה.

אשפוז כפוי

על פי חוק הטיפול בחולי נפש, ישנם שני מסלולי אשפוז בכפייה. המסלול האזרחי והמסלול הפלילי.האשפוז האזרחי מבוסס על החלטת הפסיכיאטר המחוזי להוציא נגד האדם החולה הוראת אשפוז, בין היתר, בשל העובדה כי האדם חולה וכתוצאה ממחלתו כושר השיפוט שלו פגום במידה ניכרת והוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי .

האשפוז הפלילי נקבע באמצעות צו של בית משפט אשר ניתן לאחר שהוגש כתב אישום כנגד אדם בגין עבירה פלילית שביצע.

שני מסלולי האשפוז הנ"ל מפוקחים ע"י אותו גוף – הוועדה הפסיכיאטרית.

תקופת אשפוז כפוי במסגרת משפט פלילי

אשפוז כפוי של אדם מלווה בפיקוח מתמיד של הוועדה הפסיכיאטרית, אשר מחויבת לדון בעניינו לפחות אחת ל-6 חודשים. סעיף 28 לחוק קובע כדלקמן:

" חולה המאושפז על פי צו בית משפט או הנמצא בטיפול מרפאתי על פי צו כאמור, תדון הוועדה הפסיכיאטרית בעניינו לפחות אחת לששה חדשים, וכן רשאית היא לדון בעניינו בכל עת אם ביקש זאת החולה או המנהל".

כלומר, הוועדה הפסיכיאטרית מתכנסת בעניינו של המאושפז לפחות אחת לשישה חודשים, בודקת את מצבו ובהתאם מחליטה האם ניתן להורות על שחרורו מהאשפוז.כתוצאה מכך, נאשמים שאושפזו עפ"י החלטת בית משפט, נותרו שנים רבות בבתי החולים לחולי נפש, ללא קשר לתקופת המאסר המרבית שניתן היה להטיל על אותם נאשמים במידה והיו הם מורשעים בדין.

כלומר, אדם שביצע עבירת איומים שהעונש בגינה בחוק הנו עד 3 שנות מאסר יכול להישאר באשפוז הכפוי הרבה מעבר ל-3 שנים בשל קביעת הוועדה כי מצבו הבריאותי / נפשי אינו מתיר שחרורו.

כב' השופט ברלינר מבית המשפט המחוזי בחיפה, קבע בתיק ע"ו 18082-06-10 (חודש יוני 2010) כדלקמן :

" משך האשפוז לא יעלה אפוא, בשום מקרה, על תקופת המאסר המרבית הקבועה לעבירה שיוחסה לחולה בכתב האישום. תקופת האשפוז אף תהא קצרה מכך, וראוי לה שלא תארך יותר מתקופת המאסר המרבית שהייתה צפויה לחולה הזה לו היה מורשע במיוחס לו, הכל על פי הנתונים והנסיבות הקשורים לנאשם עצמו, האישום, ונסיבותיו, כגון: הרשעות קודמות, אשפוזים קודמים מכוח צו, נסיבות אישיות, נסיבות ביצוע העבירה, וכד'."

בתיק הנ"ל הנאשם ביצע עבירת איומים שהעונש המרבי הקבוע בחוק בגינה הנו 3 שנות מאסר (בפועל תקופת המאסר המרבית אשר יכל בית המשפט להטיל על הנאשם יכולה הייתה להיות מעל ל-3 שנים, זאת במידה ולנאשם היה מאסר על תנאי שניתן היה להפעילו).

הלכה למעשה, שהה אותו נאשם בבית חולים פסיכיאטרי תקופה ארוכה של 29 שנים, לאחר שהוועדה הפסיכיאטרית האריכה את אשפוזו אחת לשישה חודשים .

בית המשפט קבע כי אשפוז במסגרת משפט פלילי לא יימשך מעבר לתקופת המאסר המרבית שהייתה צפויה לחולה לו היה מורשע במיוחס לו ולכן הורה על הפסקת אשפוזו הכפוי של החולה.

האם לאחר שבוטל האשפוז הפלילי ניתן להחזיק החולה באשפוז אזרחי?

התשובה הינה חיובית. בית המשפט קבע שאין קשר בין אשפוז פלילי ואזרחי.

העניין האזרחי בסמכות הפסיכיאטר המחוזי והוא יחליט על המשך הטיפול בחולה , בין אם לפני שחרורו מאשפוז פלילי ובין אם אחרי שחרורו או תוך כדי האשפוז (ובכך לשמור על רצף אשפוזי).

תפקידו של עורך הדין הפלילי בסוגיית האשפוז הכפוי

עורך דין פלילי הנו בעל חשיבות מרבית בנושא זה של אשפוז כפוי (פלילי), שכן עליו להיות בפיקוח מלא ותדיר על משך אשפוזו של החולה , לוודא כי הוועדה הפסיכיאטרית מתכנסת לדיון בעניינו כמחויב על פי החוק, לייצגו בפני הוועדה הפסיכיאטרית ולוודא כי ישנה מידתיות בתקופת אשפוזו ביחס לעבירה שביצע ושבכל מקרה תקופת האשפוז לא תחרוג מתקופת המאסר המרבית  שהייתה צפויה לחולה, לו היה מורשע במיוחס לו במסגרת כתב האישום במשפט פלילי.

עורך דין פלילי הנו הגורם המקצועי המלווה את החולה המאושפז ולו הכלים המקצועיים להתמודד עם החלטות לא סבירות /מוטעות של הוועדה הפסיכיאטרית.

אין תגובות