ארכיון הנושא 'מעצר משטרתי'

אוג' 09 2010

מעצר קטינים – ברוח התיקון לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א – 1971


תיקון מס' 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (להלן: "חוק הנוער"), הוא התיקון האחרון לחוק אשר חולל מיני-מהפכה בתחום הפלילי, בכל הקשור לזכויותיו של קטין במהלך חקירת משטרה / מעצר / משפט פלילי. במסגרת התיקון לחוק הנוער, הוצבו לראשונה מספר עקרונות כלליים, אשר יש בהם בכדי להנחות את הגופים השונים במהלכו של הליך/ משפט פלילי בו מעורב הקטין. בין השאר, נקבע כי יש לשמור על כבודו של הקטין וכן יש להעמיד את שיקול שיקומו של הקטין והטיפול בו כעקרון מנחה.

מאת: עו"ד פלילי שביט -קנטור

בנוסף להגדרה כללית של עקרונות אלו, הוסיף המחוקק את סעיף 10א לחוק הנוער, אשר קובע כי אין להחליט על מעצרו של קטין, אם את המטרה שלשמה מתבקש המעצר ניתן להשיג גם בדרך אחרת, אשר פוגעת פחות בחירותו של הקטין.

כמו כן, קובע חוק הנוער כי על המעצר להיות לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה הנ"ל.  במסגרת קבלת ההחלטה על מעצר קטין, על בית המשפט להביא בחשבון את גילו של הקטין העומד בפניו וההשפעה הצפויה של מעצרו על שלומו הגופני והנפשי של הקטין, כמו גם על התפתחותו.

דוגמא ליישום חוק הנוער

בימים אלו אנו עדים יותר ויותר לפסיקה של בתי המשפט, אשר ניתנת ברוח התיקון לחוק הנוער.

אחת כזו ניתן למצוא בהחלטה חדשה מחודש יולי, במסגרת בש"פ 5571/10, שניתנה על ידי כב' השופט אדמונד לוי, בבית המשפט העליון. במסגרת תיק זה, הובא קטין בן 17 ו- 8 חודשים (כלומר, על סף הבגירות), בפני בית המשפט השלום בבקשה להארכת מעצרו בחשד לגניבת קטנוע, נהיגה ללא רישיון נהיגה והפרעה לשוטר.  במסגרת הבקשה למעצרו של הקטין, נדחתה הבקשה למעצרו ובית המשפט השלום הורה על שחרורו של הקטין בתנאים מגבילים.

המדינה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי ובמסגרת זו הוגש לבית המשפט דו"ח סודי, בטענה כי נדרשת הארכת מעצרו של הקטין נדרשת לשם ביצוע פעולות חקירה בגין חשדות במכלול עבירות חמורות בהרבה, ואשר קשורות לאותו אירוע שבגינו נעצר מלכתחילה.

מעבר לאמירה הכללית הנ"ל, בית המשפט המחוזי מנע מהסנגור להציג שאלות לחוקרים בקשר לעניין זה.  לכן, גם לא פורט מהן החשדות, מהו הבסיס לחשדות ומדוע לא הוגשה בקשת מעצר חדשה בגין חשדות אלו.

הארכה של מעצר קטין

למרות זאת, קיבל בית המשפט המחוזי את הערר והורה על הארכת מעצרו של הקטין למלוא התקופה שהתבקשה על ידי המשטרה, קרי 5 ימים.  החלטה זו נומקה בכך שיש להסתכל על הפרשה בהיקפה הרחב ולכן קיימת הצדקה לביצוע פעולות חקירה נוספות, אשר שחרורו של הקטין יכולה לשבש.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית המשפט העליון.

לאחר שעיין כב' השופט, אדמונד לוי, בחומר החקירה, קיבל את הערר והורה על שחרורו של הקטין באותם התנאים שקבע בית המשפט השלום. 

בהחלטתו ציין כב' השופט לוי, כי לאחר עיון כאמור בחומר החקירה, לא נחה דעתו כי במידה וישוחרר הקטין, אכן הדבר יביא לשיבוש המשך החקירה.

במסגרת החלטתו, מציין כב' השופט לוי: " כי כל עוד מדובר בקטין, הגם והינו על סף בגירותו (בן 17 ו- 8 חודשים), על בית המשפט לנהוג במשנה זהירות בשאלת מעצרו, זאת כפי שמתחייב מסעיף 10א לחוק הנוער, אשר הוסף במסגרת תיקון מס' 14 כאמור.  "

מאחר ומדובר בתיקון טרי יחסית לחוק הנוער, מדובר בהחלטות ראשונות בתחום זה, החלטות אשר יקבעו את מדיניותם העתידית של בתי המשפט בכל הקשור למעצר קטינים וחקירת קטינים במשטרה.

עורך דין פלילי שביט-קנטור חוק הנוער

אין תגובות

יולי 19 2010

מהי סמכות מעצר ומהי עילת מעצר?


מקורה של " סמכות מעצר ", למי הסמכות לעצור אדם, מהו מעצר ימים, מהו מעצר עד תום ההליכים, על כך ועוד במאמר זה.

סמכות מעצר

סמכות מעצר הינה סמכות להגביל את חירותו של אדם. סמכות זו קבועה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), או בחקיקת משנה מכוח הסמכה מפורשת בחוק.

מעצר אדם יתבצע מתוקף הכללים והנהלים הקבועים בחוק.מעצר אדם יתבצע באופן שיבטיח שמירה על כבוד האדם וזכויותיו.

בית המשפט אשר ידון במעצר

זהות בית המשפט אשר ידון בבקשת מעצר תקבע עפ"י סמכות עניינית וסמכות מקומית.

1. סמכות מעצר עניינית:

סמכות מעצר עניינית מתייחסת לסוגייה האם בית משפט שלום או מחוזי יטפל בנושא מעצר אדם שהובא לפתחו. החלוקה בקטגוריית הסמכות העניינית הינה כדלקמן:

  1. בטרם הוגש כתב אישום, כלומר האדם עדיין במעמד של חשוד, הסמכות נתונה לבית המשפט השלום ומדובר במעצר ימים לצורכי חקירה, בין היתר.
  2. לאחר הגשת כתב אישום – כשהאדם במעמד של נאשם והוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים נגדו, בסיטואציה זו יש לבחון את העבירה המיוחסת בכתב האישום וכן את העונש הקבוע בחוק בצד העבירה, כלומר אם מדובר בעונש מעל 7 שנות מאסר, במקרה כזה הסמכות שייכת לבית המשפט המחוזי. מתחת לתקופה של 7 שנות מאסר הסמכות נתונה לבית המשפט השלום, למעט החריגים הקבועים בחוק.
  3. בשלב הערעור על פסק הדין – הסמכות נתונה לערכאה הגבוהה יותר בין אם בית המשפט המחוזי ובין אם בית המשפט העליון.

2. סמכות מעצר מקומית:

סמכות מקומית קובעת את האזור בארץ בו קיים בית משפט ובו יתנהל הדיון. סמכות מקומית נתונה לבית משפט אשר באזור שיפוטו התקיים אחד מאלה:

  1. נעברה העבירה נושא הפנייה לבית המשפט (כולה או חלקה).
  2. מיקום היחידה החוקרת הממונה על החקירה, שבקשר אליה הוגשה הפנייה לבית המשפט.
  3. אדם מוחזק במעצר ובשל נסיבות מיוחדות לא ניתן להגיע לבית המשפט הממוקם באזורים שצוינו בסעיף 1 ו- 2 לעיל, בקטגוריה זו.

עדיפות למעצר עפ"י צו:

ישנה עדיפות למעצר אדם עפ"י צו בית משפט.

כאשר מוגשת בקשה לבית המשפט שמטרתה מעצר אדם, בית המשפט בוחן את הנסיבות בגינן הוגשה לפתחו הבקשה . בית המשפט למעשה מעביר ביקורת שיפוטית על בקשת המשטרה לעצור אדם, לאחר בחינת כלל השיקולים בית המשפט מקבל החלטה אם להורות על מעצר אדם ואם לאו.

חוק המעצרים קובע כי: "מעצר אדם יהיה בצו של שופט אלא אם כן הוענקה בחוק סמכות לעצור בלא צו".

סמכות מעצר ללא צו שופט

סמכות מעצר זו מכוונת כלפי אדם החשוד בביצוע עבירה מסוג עוון או פשע.

עבירה מסוג חטא (שהעונש בצידה עד 3 חודשי מאסר) לא מקימה סמכות מעצר בידי שוטר.תנאי בסיסי למעצר אדם ללא צו  כי ישנו "יסוד סביר לחשד" שאדם ביצע עבירה בת מעצר.

לחשד זה יש עילות מעצר מצטברות, השילוב בין החשד לעילות, יש בו כדי להקים סמכות מעצר כלפי אדם .



עילות מעצר עפ"י החוק :

  1. העבירה בביצועה נחשד האדם נעברה בפניו של העוצר או שנעברה "זה מקרוב" (הפסיקה פירשה ביטוי זה באופן שהעבירה בוצעה במהלך מספר שעות ועד 24 שעות שקדמו למעצר ללא צו).
  2. לעוצר יש יסוד סביר לחשש שהאדם החשוד לא יופיע להליכי חקירה.
  3. לעוצר יש יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי מעצרו יביא לשיבוש הליכי המשפט.
  4. לעוצר יש יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה.
  5. האדם שנעצר חשוד בביצוע אחת מהעבירות הבאות: עבירה שדינה מאסר עולם או מיתה, עבירת בטחון, עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים (למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לצריכה עצמית), עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק חם או קר, עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותה בחוק למניעת אלימות במשפחה.
  6. אם אדם משוחרר בערובה ויש יסוד סביר להניח כי הוא הפר את תנאי שחרורו, או כי הוא עומד להימלט מן הדין, או שיש יסוד סביר לחשש שהוא נמלט ממשמורת חוקית.

חשוב לדעת כי  לא ייעצר אדם ללא צו, אם ניתן להסתפק בעיכוב .

משמעותו של מעצר בלתי חוקי

אדם אשר נעצר באופן לא חוקי  יכול להתנגד למעצרו ולעזוב את "מקום מעצרו" .

תגובה אחת

יולי 12 2010

מעצר לא חוקי שחרור חשוד בעבירת מין


השבוע פורסם מקרה שבו  פליט סודני, אשר נעצר בחשד לביצוע מעשה מגונה בתושבת רמלה,  שוחחר בשל כשל של שוטרים , אשר הביאו אותו בפני שופט בחלוף יותר מ- 24 שעות ממועד מעצרו, שהיה שעות מספר לפני כניסת השבת.

פרקליטו טען בפני השופט כי מדובר במעצר בלתי חוקי, משום שהמשטרה הייתה מחוייבת לבקש את הארכת מעצרו עוד טרם כניסת השבת. השופט קבע כי "קיים חשד למעלה מהסביר כי החשוד ביצע את העבירה המיוחסת לו", אולם הורה על שחרורו המיידי לאחר שנזף בשוטרים על שלא הביאו את החשוד להארכת מעצר במועד.

ב- YNET פורסם כי לאחר שחרורו, עזב החשוד את המשטרה בדרכו לחבר המתגורר באום אל פחם, כפי שקבע בית המשפט. לחשוד אין כתובת מגורים קבועה או בני משפחה בישראל, ולכן תתקשה מאוד המשטרה לאתרו אם תהיה מעוניינת לעצור או לחקור אותו בשנית, הפעם לפי החוק.

כיצד קורה שאדם החשוד בעבירת מין, שבית המשפט, לאחר עיון בחומר הראיות, קבע כי קיימות ראיות לכאורה כי אכן ביצע העבירה בה הוא חשוד, משוחרר למרות שהמשטרה מבקשת להאריך את מעצרו לשם סיום חקירתה? מה קובע החוק בעניין זה?  כיצד החוק מאזן בין האינטרסים השונים, בהם האינטרס להגן על הציבור מפני חשודים בביצוע עבירות והצורך לאפשר למשטרה לבצע את חקירתה לבין האינטרס של החשוד וזכותו לחירותו? האם ניתן היה למנוע את ה"פאשלה" של היחידה החוקרת במקרה זה?  על זאת  ועוד במאמר הבא.

ראשית, נתחיל עם הגדרות:

מהי ההגדרה של מעשה מגונה?

חוק העונשין מגדיר "מעשה מגונה" כמעשה "לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים".  העונש המוטל בצד עבירה זו משתנה, בהתאם לחומרת נסיבות ביצוע העבירה, החל מעונש מקסימאלי של שנת מאסר אחת לאדם המבצע מעשה מגונה בפומבי ועד לעונש מקסימאלי של 15 שנות מאסר (מעשה מגונה בקטין בן משפחה).

מעצר בלתי חוקי מתי?

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים"), קובע בסעיף 29(א) כי מי שנעצר, יובא "בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ- 24 שעות, בפני שופט".
משמעות הסעיף הינה, כי ניתן להחזיק עצור לתקופה שלא עולה על 24 שעות בטרם הבאתו בפני שופט (כל דקה מעבר לכך, משמעותה החזקתו במעצר לא חוקי).  עם זאת, הסעיף מציין מפורשות, כי את העצור יש להביא בהקדם האפשרי בפני השופט – כלומר, להביא את העצור כמה שיותר מהר בפני השופט, אשר יבחן את הראיות כנגד העצור והאם יש להאריך את מעצרו או שמא לשחררו על אתר.

מה קורה במצב בו מועד ההתייצבות מול שופט היא בשבת או בחג?

סעיף 29(ב) לחוק המעצרים מתייחס למצב שבו מועד הבאת העצור בפני שופט חל בשבת או בחג, כפי שהיה במקרה זה (החשוד נעצר ביום שישי בשעות הצהריים, ומועד פקיעת 24 השעות חל בשבת).  במצב זה, קובע החוק, כי את העצור יש להביא בפני שופט לפני כניסת השבת או החג. החוק הינו מפורש.

אין משמעות ל"הספיקו" או "לא הספיקו" חוקרי המשטרה לבצע פעולת חקירה זו או אחרת. את העצור, על פי חוק, יש להביא בפני השופט בטרם כניסת השבת או החג, זאת, כאמור, בכדי לוודא כי אכן קיימת עילה להשארתו במעצר וכי אין מדובר באדם, אשר בבחינת חומר החקירה בתיק ופעולות החקירה שאותן על המשטרה לבצע, אין מקום להשאירו כלל במעצר מיותר. מדובר בדרישה נוקשה, שלא ניתן  לפרשה לכאן או לכאן.

איך מונעים מצב בעייתי זה?

למרות דרישה נוקשה זו, דאג המחוקק, בהבינו כי יתכנו מצבים שבהם לא ניתן יהיה להביא חשוד שנעצר זה מכבר בפני שופט להארכת מעצרו בטרם כניסת השבת או החג, לקבוע לכך חריג.  לפיכך, קובע סעיף 29(ג) לחוק המעצרים כי בנסיבות אלו (כלומר, יש להביא העצור בפני השופט לפני כניסת החג ובסמוך למעצרו), אם יאשר קצין בדרגת סגן ניצב, כי לא ניתן להביא את העצור בפני השופט לפני כניסת השבת או החג, בשל צורכי חקירה מיוחדים, אז ניתן לדחות הבאתו בפני השופט.  במצב זה, יובא העצור בפני השופט לא יאוחר מתום 4 שעות מעת צאת השבת או החג.

שני תנאים מצטברים יכולים להביא, למעשה, להארכת מעצרו של חשוד מעל 24 שעות בנסיבות כאמור, ללא הבאתו לשופט:

קיימים צורכי חקירה מיוחדים שמונעים הבאתו כאמור בפני השופט וזאת באישורו של קצין משטרה בדרגת סגן ניצב לפחות. למשל: לא די בכך שהחוקרים לא הספיקו לגבות את הודעתו של החשוד-העצור בכדי להיכנס לגדר דרישות סעיף 29(ג).

בנוסף לחריג הנ"ל, המשיך וקבע המחוקק, במסגרת סעיף 29(ד) לחוק המעצרים, כי אם מעצרו של החשוד בוצע פחות מארבע שעות לפני כניסת השבת או החג, אז יש להביא את העצור בפני שופט לא יאוחר מתוך ארבע שעות מצאת השבת או החג.  במידה ואדם נעצר במהלך כניסת השבת או החג, יש להביאו בפני השופט במוצאי השבת או החג, ולא יאוחר מ- 24 שעות ממועד מעצרו.

בכך, הכיר המחוקק בקושי הרב המצוי בפתחה של היחידה החוקרת להספיק ולהביא עצור שנעצר שעות בודדות לפני כניסת השבת או החג, בפני שופט ולמעשה מתיר למשטרה להחזיק אותו עצור במעצר מעבר ל- 24 השעות הנקובות בחוק.

האם הייתה פאשלה של המשטרה?

נסיבות מקרה זה אינן ידועות. עם זאת, מהחלטת השופט בבית המשפט ברמלה ניתן להבין כי החשוד-עצור, נעצר ביום שישי, בטרם כניסת השבת, וככל הנראה למעלה מארבע שעות לפני כניסת השבת. לכן, היה על השוטרים להביאו בפני שופט עוד לפני כניסת השבת.

עוד ניתן להבין, כי במקרה זה לא הוגש לבית המשפט אישור של קצין משטרה בדרגת סגן ניצב כי לא ניתן היה להביא את העצור בפני שופט בשל צורכי חקירה מיוחדים.
לפיכך, כל דקה שבה הוחזק העצור במעצר מעבר לאותן 24 שעות, כפי שנקבע בחוק, הוא הוחזק במעצר לא חוקי.

אין מדובר כאן ב"תקלה טכנית" כפי שנכתב בכתבה.  מדובר בעניין מהותי ביותר – זכות יסוד חירותו של אדם. המחוקק קבע כללים לפיהם ניתן לשלול חירות זו ואף הגדיל ועשה, בקובעו חריגים, במסגרתם תוכל המשטרה להחזיק את העצור בנסיבות דומות מעבר לתקופה של 24 שעות בטרם הבאתו בפני שופט.

במקרה זה, ככל הנראה, היה בידי המשטרה די והותר זמן להביא את העצור בפני שופט בטרם כניסת השבת, ומשלא עשו כן ואף לא נכנסו בגדר החריגים המותרים בחוק, אזי מעצרו היה לא חוקי וחובה היה לשחררו באופן מיידי.

מדוע השופט החליט לשחרר במיידי את החשוד, למרות שהיה יכול להורות לעוצרו?

אכן, יכול בית המשפט במסגרת הבקשה להארכת מעצרו של חשוד להורות על מעצרו (מאחר והמעצר שלו לא חוקי, למעשה בית המשפט יעצור אותו מחדש).  בתי המשפט אינם נוהגים להרבות לעשות כן, מאחר וכפי שציינו, החזקתו של אדם במעצר לא חוקי הינו פגיעה בזכות יסוד של אדם והיא זכותו לחירות.

בית המשפט במצב זה ישקול מצד אחד את אותה פגיעה בזכות היסוד של החשוד, אל מול הפגיעה באינטרס הציבורי במידה ולא ייעצר מחדש. ברי הוא כי ככל שהעבירה חמורה יותר, בית המשפט יתקשה יותר לשחרר את החשוד, הגם וקיים פגם בבקשה למעצרו.

במסגרת מאזן השיקולים, יבחן בית המשפט האם קיימות ראיות לכאורה כנגד החשוד שמעצרו מתבקש, אך מעבר לכך, יבחן את חומרת העבירה המיוחסת לו וכן את עברו הפלילי.  רק במקרה שבו כף המאזניים תיטה לעבר השמירה על האינטרס הציבורי, כלומר מדובר בעבירה חמורה ו/או חשוד מסוכן לציבור, יורה בית המשפט על מעצרו של החשוד הנ"ל.

לצערנו, אותן "תקלות טכניות" קורות לעתים קרובות מדי.  ההחלטה לשחרר באופן מיידי את העצור המוחזק שלא כדין הינה מעין אקט חינוכי למשטרת ישראל – זאת כל עוד בוחן בית המשפט את נסיבות התיק ומגיע למסקנה כי זכותו של החשוד לחירותו גוברת על האינטרס הציבורי במקרה הנוכחי.

תגובה אחת