משפט פלילי – סיום תיק פלילי בדרך של אי הרשעה
במסגרת משפט פלילי שמתנהל בבית משפט, לאחר שנקבע כי הנאשם ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, הכלל הוא, כי האדם יורשע בביצוע עבירות אלו. אי הרשעה של נאשם הינה החריג לכלל. במסגרת מאמר זה נבחן מהי חשיבותה של אי הרשעה, מהן הנסיבות שבהן יסטה בית המשפט מכלל זה, מהו שירות המבחן והאם כפוף בית המשפט להמלצת קצין המבחן. קרא עוד 
רישום פלילי – בנייה בלתי חוקית – תכנון ובנייה
מהי בנייה בלתי חוקית, האם מדובר בעבירה פלילית ובעקבותיה משפט פלילי, האם כל בנייה בלתי חוקית גוררת כתב אישום, מה הקשר בין עבירת תכנון ובנייה למרשם פלילי? על כך במאמר זה. קרא עוד
אלימות בתוך המשפחה – תקיפת בן זוג
היום התפרסמה ידיעה נוספת ב- YNET, לגבי אירוע נוסף של אלימות בתוך התא המשפחתי. מדובר באירוע שהתרחש בנתניה, שבו דקר בעל את אשתו ואת בנו ואף ניסה להתאבד. שלושת בני המשפחה הובהלו לבית החולים לקבלת טיפול רפואי. מבדיקת האירוע עולה כי אין מדובר במקרה ראשון של אלימות בין בני הזוג וכי האישה פנתה בשנת 2009 והתלוננה על אלימות מצד הבעל. הבעל אף הורשע לפני כחודש ונגזר עליו עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות.
מהי עבירה של אלימות כלפי בן זוג?
מערכות היחסים בין בני זוג ובכללם בין גברים ונשים הינם דבר מורכב ורב סתירות, כאשר מחד קיימת המשיכה לבן הזוג ומאידך, יחסי מתח ועויינות הנובעים מחיי היום יום.תופעת האלימות בתוך התא המשפחתי אינה חדשה, אך המודעות לה גברה במהלך שני העשורים האחרונים.
מדובר באלימות, בדרך כלל של הבעל כלפי האישה, אשר מופעלת במספר מישורים (לעתים חלקם ולעתים בכולם) – במישור הנפשי, במישור הכלכלי, במישור הפיזי ובמישור המיני.
ממה נגרמת אלימות במשפחה?
על פי המחקרים, אלימות בין בני זוג נגרמת מניסיונו של הבעל להשיג שליטה על האישה, כאשר מדובר בצורך הנובע, ברוב המקרים, מחולשה של הגבר, שבדרך כלל סובל מהערכה עצמית נמוכה ורגשי נחיתות. הוא מביא במעשיו (שליטה על משאבים כלכליים, בידוד מהמשפחה ומחברים, אלימות מילולית הכוללת איומים, עלבונות והשפלה, אלימות פיזית ואף פגיעה מינית), לתלות של האישה בו ובדרך זו מצליח להתמודד עם העולם על אף דימויו העצמי הנמוך.
ככל שהדימוי העצמי נמוך יותר, כך התסכול גדול יותר, והאלימות כנגד האישה אף עשויה להיות קשה יותר. האלימות אף תגבר כאשר קיים חשש של הגבר כי האישה עוזבת אותו. את מצב זה חווה הגבר כאסון, כשהוא אינו יודע כיצד לשרוד ללא האישה – היא אובייקט התלות שלו.
ברוב המקרים, אותם בעלים אלימים, נחזים, כלפי חוץ, כאנשי משפחה אוהבים ומנהלים אורח חיים נורמטיבי. לרוב, מדובר באנשים שחוו בילדותם אלימות בתוך התא המשפחתי.
כיצד התמודד המחוקק עם תופעת האלימות במשפחה?
עבירת התקיפה מוגדרת בסעיף 378 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977:
"המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית – הרי זו תקיפה;"
נקבע בסעיף גם כי:
"הפעלת כוח – לרבות הפעלת חום, אור, חשמל, גז, ריח או כל דבר או חומר אחר, אם הפעילו אותם במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי נוחות."
זוהי הגדרה כללית של עבירת התקיפה. בהמשך להגדרה זו, מדרג המחוקק עבירות תקיפה שונות, על פי רמת חומרתן, כאשר עבירה של תקיפה סתם היא ברף הנמוך ביותר מבין עבירות אלו (העונש בצידה עד שנתיים מאסר), ועבירת התקיפה בכוונה מחמירה היא החמורה שבהן (כשבצידה עונש מקסימאלי של 20 שנות מאסר).
עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות בתוך המשפחה
עם התגברות המודעות לתופעה של האלימות בתוך התא המשפחתי, בין אם מדובר באלימות כלפי בן זוג ובין אם מדובר באלימות כלפי ילדים, הוסיף המחוקק לחוק העונשין את סעיף 382 (ב) (סעיפים קטנים (1) ו- (2)) ואת סעיף 382 (ג) לחוק.
במסגרת זו, לאותה עבירה של תקיפה הקבועה בחוק, מתווספות נסיבות מחמירות, אשר מביאות גם להחמרה בעונש המקסימאלי שניתן להטיל בגינן.
למשל: עבירה לפי סעיף 382(ב)(1) – תקיפה סתם של בן זוג בנסיבות מחמירות – קובעת בצידה עונש כפול מהעונש הקבוע בגין עבירת התקיפה סתם, כלומר עד 4 שנות מאסר.- עבירה זו תיוחס כאשר קיימות ראיות לתקיפה אך לא נגרמו לאישה חבלות של ממש.
סעיף 382(ג) לחוק העונשין מטפל במקרה שבו תוקף בן הזוג את האישה ואף גורם לה לחבלות של ממש (כגון: סימנים כחולים, שפשופים, שריטות – אך לא מגיע לכדי קרעים של העור ו/או שברים. קיימים סעיפים נוספים בחוק אשר מתייחסים לאירועים אלו שהינם חמורים אף יותר- פציעה בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות). העונש בצד עבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות הינו עד 6 שנות מאסר (כפל העונש בגין עבירה של תקיפה חבלנית – סעיף 380 לחוק העונשין).
כאמור, קיימים סעיפים נוספים בחוק המתייחסים לעבירות תקיפה קשות יותר, הגורמות לחבלות קשות יותר, ואלמנט בן הזוג מודגש גם בהן כנסיבה מחמירה, אשר תביא להחמרה ברמת הענישה.
טיפול הרשויות בתופעה
במהלך הטיפול בתופעה של אלימות בתוך התא המשפחתי קיימת דילמה. מחד קיים אינטרס חד משמעי להגן על הקורבן, היא האישה, על ידי הרחקת הבעל והאיום העתידי לשלומה ולביטחונה של האישה. מאידך, קיימת מודעות לכך שענישה מחמירה בלבד אין בה בכדי לנטרל את התופעה. שכן, גם אם יוטל עונש מאסר ארוך על בן הזוג, הרי שעם שחרורו מן הכלא, ישוב, לעתים קרובות לחיק משפחתו, ובמידה ולא יטופל, הרי שהאלימות תחזור על עצמה.
לכן, במקביל לפתיחת התיק הפלילי, קיימת חשיבות עליונה להפנות את בני הזוג (הן את הגבר האלים והן את האישה, היא קורבן האלימות) לגורמים טיפוליים וגורמי סיוע בקהילה.
אותם גורמי סיוע יכולים להגן על הקורבן (מקלט לנשים מוכות), לספק לקורבן סיוע נפשי ואף ייעוץ משפטי.
הגשת כתב אישום נגד המתקיף, צו הרחקה וגזר דין
במקביל, במידה ואכן קיימות ראיות לתקיפה, יוגש כתב אישום כנגד בן הזוג התוקף, ולעתים קרובות ילווה כתב האישום בבקשה למעצרו של בן הזוג עד לתום ההליכים כנגדו. המטרה הינה הרחקת בן הזוג התוקף לכאורה מהקורבן, אשר חולק עמו קורת גג. במידה ובית המשפט יחליט בסופו של הדיון שלא לעצור אותו ולשחררו, ישוחרר לרוב לחלופת מעצר, אשר אינה בבית קורבן האלימות בצירוף עם הוראה על איסור יצירת קשר עם הקורבן וערבויות שונות, שמטרתן הינה לוודא שהתוקף לא יפר את התנאים שבהם שוחרר.
לאחר קביעת אשמתו של התוקף (אם לאחר הודאתו בעבירות ואם לאחר ניהול הוכחות), כשבית המשפט עומד בפני מתן גזר דין, יעמדו בפניו מספר אלמנטים שיש בהם בכדי להשפיע על גזר הדין הסופי. ראשית, יבחן בית המשפט את אופיו של הנאשם. כאן תיבחן השאלה האם מדובר באירוע חד פעמי או אירועים רבים לאורך זמן? האם מדובר בהרשעה ראשונה או שלנאשם עבר פלילי מאותו סוג? ניתן להציג בפני בית המשפט ראיות נוספות לגבי אופיו של הנאשם, אם באמצעות עדי אופי ואם באמצעות קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו.
שילוב טיפול ושיקום במסגרת גזר הדין
בית המשפט יבחן את תוצאות המעשה/ים – ישנה חשיבות לרמת האלימות אשר הופנתה כלפי הקורבן. אין דינה של דחיפה קלה כדינו של אגרוף, למשל. גם כאן ישנה חשיבות באם מדובר באירוע חד פעמי או באם ישנה רצידיביסטיות של המעשים. אם האישה סובלת לאורך תקופה מאלימות המופנית כלפיה, גם אם אין מדובר באלימות קשה, אזי מדובר ברמת חומרה גבוהה יותר.
בנוסף, ייתן בית המשפט דעתו לגורם ההרתעה, שיקולים של הגנה על הקורבן וכן שיקולים לשיקום הנאשם.
למצער הוא כי אין בארץ מספיק גורמים שמטרתם לסייע לטיפול בגבר המכה. טיפול בשורש הבעיה, סיוע לשיפור הערכתו העצמית הנמוכה ומתן כלים להתמודד עם מצבי לחץ ועימותים בתוך התא המשפחתי. לכן, לעתים קרובות, יינתן גזר דין כנגד בן הזוג המכה, אשר "מעניש" אותו, תוך התחשבות בנסיבותיו בהתאם לחומרת העבירות, אך גזר הדין לא ילווה במתן טיפול ושיקום לאותו אדם. במצב זה, ללא טיפול, במידה ובן הזוג האלים חוזר לחיק משפחתו, גבוהים מאד הסיכויים לכך שהוא ישוב ויפעל באלימות כלפי בת הזוג.
עורך דין פלילי בעבירות של אלימות כנגד בן זוג
לעורך דין פלילי תפקיד חשוב ביותר בעבירות של אלימות כנגד בן זוג. עורך דין פלילי מקצועי ומנוסה יודע לבחון את הראיות שבתיק החקירה ולהעריך את עצמתן של הראיות. הוא גם ידע, מקום שבו קיימת תשתית ראייתית חזקה כנגד בן הזוג שהוגש נגדו כתב האישום, כיצד לפעול בתיק על מנת להביא, בסופו של דבר, לצמצום הפגיעה בנאשם עצמו ואף לשיקומו.
זכות השימוע במשפט הפלילי
הודעה על שימוע במסגרת משפט הפלילי
מהו שימוע? מתי יש לעורכו? מי עורך את השימוע? מה קורה כששימוע לא מתקיים כמחויב על פי חוק? על כך במאמר זה.
רוב האנשים אינם מודעים לכך, כי המכתב שקיבלו לביתם המציין תקופה של 30 ימים להגשת הסבר מדוע להימנע מהגשת כתב אישום נגדם , הנו למעשה הודעת שימוע מרשויות התביעה במדינת ישראל.
חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 קובע כי על רשות התביעה אליה הועבר חומר החקירה הנוגע לעבירה מסוג פשע , לשלוח לחשוד הודעה על כך .
מטרת הודעה זו, הינה לאפשר לחשוד הליך מקדמי , במסגרתו הוא פונה לרשות התביעה הרלוונטית, ומנסה לשכנעה להימנע מהגשת כתב אישום נגדו.
הליך זה של שימוע, נעשה בעבירות מסוג פשע בלבד, שכן מדובר בעבירה חמורה שהעונש בגינה הינו מעל 3 שנות מאסר עפ"י החוק .
להלן דברי ההסבר להצעת החוק בנושא שימוע:
"ההחלטה להעמיד אדם לדין ובעיקר לגבי עבירות חמורות, היא החלטה רבת משמעות בחברה שאנו חיים בה. די בכתב אישום, לבטח בעבירות חמורות, כדי לפגוע פגיעה קשה בנאשם. מסיבה זו מוצע להעניק זכות השימוע למי, שמרגע ההכרעה בעניינו, ישונה מעמדו בציבור".
האם התביעה יכולה להימנע מהודעת שימוע במקרים מסוימים?
התשובה הינה חיובית. הגורם המוסמך לקבל החלטה כזאת הנו פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות (כלומר, אם התיק הועבר לטיפול יחידת התביעות של המשטרה, הרי שראש יחידת התביעות של המשטרה הנו הגורם המוסמך לקבל החלטה זו).
איך מתנהל השימוע?
החוק קובע כי החשוד רשאי בתוך 30 הימים, לפנות בכתב לרשות התביעה הרלוונטית, בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בגין עבירה מסוימת (לדוגמא: החשוד ביצע, לכאורה, 3 עבירות ובמסגרת השימוע מבקש הוא להימנע מהגשת כתב אישום נגדו בגין עבירה מסוימת מתוך ה-3).
בפועל, כדאי ורצוי לשכור שירותיו של עורך דין פלילי , שיצלם את חומר החקירה לפני השימוע, ילמד אותו, ישמע את טענות החשוד /מרשו ובהתאם יקבל החלטה אם בכלל לגשת לשימוע.
אם הבחירה של עורך הדין הפלילי, תהיה לקיים את השימוע, הרי שתתואם פגישה במשרדי התביעה ובמהלכה עורך דין פלילי יעלה טענותיו בעניין.
לצערנו , ישנו חלק בלתי מבוטל של חשודים שבוחר לטפל בעניין ללא ייעוץ של עורך דין פלילי ובכך פוגע בעצמו, שכן החשודים מעלים טענות שיכולות להוות הודאה באשמה או למנוע העלאת טענה מקדמית במהלך המשפט נגדם (אם בסוף ההליך יוחלט על הגשת כתב אישום) , לספק לתביעה ראיות נוספות וכו'.
עורך דין פלילי מנוסה, ידע כיצד לפעול, מתי לפעול וכן ישקול אלו טענות יטען בשימוע ביחס לחומר החקירה בתיק .
האם המדינה חייבת להמתין 30 ימים ורק אז להגיש את כתב האישום?
הכלל הוא כי יש להמתין 30 ימים במטרה לאפשר לחשוד לפנות לתביעה ולהעלות טיעוניו.
יחד עם זאת , יש חריג לכלל והוא כאשר פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות סבורים כי במקרה הספציפי, מטעמים שירשמו, יש חשיבות להגיש את כתב האישום בהקדם לבית המשפט, אפילו לפני שהחשוד הספיק לפנות לתביעה.
האם יש מקרים שאין חובה לשלוח הודעת שימוע לחשוד?
התשובה חיובית. הדבר נכון בעבירות אלימות במשפחה וכן במקרים בהם כתב האישום הוגש כשהחשוד היה במעצר.
מה קורה אם ביצעתי עבירה פלילית מסוג פשע והגישו נגדי כתב אישום ללא שקוימה זכות השימוע?
במקרים בהם עולה הסוגיה של הפרת זכות השימוע, עולה השאלה האם יש לבטל את כתב האישום או שניתן לרפא את הפגם תוך "הקפאת ההליכים" בבית המשפט בכל הקשור לכתב האישום וקיום הליך השימוע, שלאחריו תחליט התביעה האם היא מבטלת את כתב האישום או משנה אותו או משאירה אותו כפי שהוא וההליכים בתיק ימשכו.
ההכרעה בעניין הינה פרטנית, לפי הנסיבות הספציפיות בכל תיק.
אם הייתי עצור במסגרת מעצר ימים ושוחררתי לפני שהוגש כתב אישום, האם יש חובת שימוע במקרה שלי?
בוודאי. חשוד שהיה נתון במשמורת המשטרה במסגרת מעצר ימים ושוחרר בטרם הוגש נגדו כתב אישום, עומדת לו זכות השימוע.
עבירות אינוס – מונחים והגדרות משפטיות
עבירות אינוס
אתמול התפרסם בתקשורת מקרה חמור נוסף של אונס במשפחה. לפי הפרסומים, אישה התלוננה כנגד בעלה, חודש אחרי החתונה, על כך שהוא נוהג לאנוס אותה, להכות אותה ולבצע בה מעשי סדום. הבעל נעצר ביום שבת ובמסגרת חקירתו הכחיש את המיוחס לו. לטענת החשוד, יש לאשתו בעיות בקיום יחסי מין.
מהי עבירת אונס?
סעיף 345 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") מגדיר את עבירת האונס וקובע את העונשים שבצידה.
העונש הקבוע בחוק לעבירת האינוס הינו עונש מקסימאלי של 16 שנות מאסר. עם זאת, קובע המחוקק גם כי בנסיבות מיוחדות – נסיבות מחמירות – יהיה העונש המקסימאלי בגין העבירה 20 שנות מאסר.
ראשית, אדגיש כי עבירת האונס הינה רק כנגד אישה. הסעיף קובע באופן חד משמעי כי "הבועל אשה", תוך פירוט הנסיבות המקימות את העבירה, הרי שהינו אונס.
מהי הגדרת "בועל"?
ההגדרה על פי חוק הינה: "המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האשה".
במסגרת הסעיף, מוגדר אדם כמי שאונס אם הוא קיים יחסי מין עם אישה בנסיבות הבאות:
א. כשיחסי המין קויימו שלא בהסמכתה החופשית של האישה.
ב. גם כאשר קויימו יחסי מין בהסכמה, אך הסכמתה של האישה הושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה (דוגמא להשגת הסכמה למהות המעשה – כאשר אישה מבקרת במרפאת הרופא המטפל, אשר מבצע בה בדיקה הכוללת חדירה, זאת כאשר מבחינתה מדובר בבדיקה הכרחית ורלבנטית, כשבפועל לא היה צורך בבדיקה והרופא ביצע אותה לצורך סיפוקו המיני ולא לשם טיפול רפואי; דוגמא להשגת הסכמה למיהות העושה – הצגת פרטים שקריים לגבי זהותו של האדם, אשר הובילו לקיום יחסי המין בהסכמה, כאשר אילו היו מוצגים פרטיו הנכונים, לא הייתה הסכמה של האישה לקיום יחסי מין).
ג. אדם המקיים יחסי מין עם קטינה שלא מלאו לה עדיין 14 שנים, הגם וקויימו בהסכמתה, יחשב כמי שאנס את הקטינה (המחוקק יוצא מנקודת הנחה כי קטינה מתחת לגיל 14 לא יכולה ליתן כלל הסכמה כאמור ולכן אין רלבנטיות באם ניתנה הסכמתה ואם לאו).
ד. קיום יחסי מין עם אישה, תוך ניצול מצב של חוסר הכרה או מצב אחר אשר מונע ממנה לתת הסכמה חופשית – יחשב כאונס.
ה. כשאדם מקיים יחסי מין עם אישה תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה (קרי, סובלת מפיגור שכלי) ובשל מצב זה של אותה אישה הסכמתה לקיום יחסי מין עמו לא הייתה הסכמה חופשית – הרי שמדובר באונס.
מהן אותן נסיבות מחמירות, אשר מביאות להחמרה בעונש?
למשל: כאשר נאנסת קטינה מתחת לגיל 16 (כשקיום יחסי המין היו שלא בהסכמתה החופשית).
- שקטינה בין הגילאים 14-16 מקיימת יחסי מין בהסכמה, ניתן לייחס עבירה של בעילה אסורה בהסכמה (סעיף 346 לחוק העונשין), כשהקטינה אינה נשואה לאדם עמו קיימה את יחסי המין.
- העונש המקסימאלי בצד עבירה זו הינו 5 שנות מאסר וקיימת גם הגנה באם הבדל הגילאים בין אותו אדם לקטינה אינו עולה על שלוש שנים והאקט היה בהסכמה ובמהלך יחסי רעות רגילים (ולא תוך ניצול מעמד כזה או אחר של אותו אדם).
דוגמאות נוספות לאינוס בנסיבות מחמירות הינה כשהעבירה מתבצעת תוך איום בנשק חם או קר, או תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או גרימת הריון, או תוך התעללות באישה, לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו.
מהו מעשה סדום?
חוק העונשין מגדיר "מעשה סדום" כ: "החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם או החדרת איבר מין לפיו של אדם".
מבחינת המחוקק, מדובר בביצוע המעשה באדם אחר (כאן, אין מדובר בעבירה שבהגדרתה נעברת רק כלפי אישה, ההיפך. המחוקק משתמש במינוח הרחב של "אדם" ולא במינוח הספציפי שבו משתמש בסעיף האינוס של "אשה".)
באם נעשה המעשה הנ"ל באדם כאמור, בנסיבות המנויות בסעיף 345 (סעיף האינוס) לחוק העונשין, אזי יראו את עושה המעשה, בשינויים המחוייבים, כאונס וכך גם העונשים הצפויים בצד העבירה.
בעקבות המקרה, האם אישה נשואה יכולה להתלונן כנגד בעלה כי אנס אותה או כי ביצע בה מעשה סדום?
התשובה לכך הינה חיובית.
עם זאת, יש לציין כי הוכחת עבירה של אינוס בין בני זוג הינה קשה יותר, שכן נקודת המחלוקת בדרך כלל אינה השאלה אם קויימו יחסי המין, כלומר אם אכן התקיים אקט של בעילת האישה, אלא האם האקט הנ"ל היה בהסכמה (האישה טוענת שלא והבעל יטען כי הייתה הסכמה) והאם, במידה ונטענות נסיבות מחמירות, אכן התקיימו נסיבות אלו, כגון, הפניית אלימות פיזית כנגד האישה וגרימת חבלה גופנית במהלך האקט.
בנסיבות המקרה שפורסם מדובר באישה נשואה טרייה, אשר טענה כי במהלך החודש שבה נשואה לבעלה, נוהג הוא לאנוס אותה ולבצע בה מעשי סדום בלא הסכמתה. כמו כן, התלוננה האישה כי בעלה נוהג כלפיה באלימות וכי יש תיעוד רפואי לחבלות כתוצאה מאירועים אלו.
במידה ואכן קיים תיעוד רפואי, אשר מעיד על חבלות הקשורות בקיום יחסי מין שלא בהסכמה (למשל: חבלות באזור הירכיים או חבלות בזרועות המעידות על לפיתה והחזקה שלא בהסכמה) – אזי קיים חיזוק לגרסת האישה ויוגש, ככל הנראה, כתב אישום כנגד הבעל בגין עבירות של אינוס ומעשי סדום.
גם אם יש תיעוד רפואי , שאינו מחזק באופן ישיר את עבירות המין, אבל יש בו לחזק את גרסת האישה בנוגע להפעלת האלימות, אזי שעדיין קיים סיכוי גבוה כי אכן יוגש כנגד הבעל כתב אישום המייחס לו גם את עבירות האינוס ומעשי הסדום. זאת משום שמדובר בראייה שיש בה לחזק את אמינותה של המתלוננת, הגם ואינה נוגעת ישירות לעבירת האינוס.
השיהוי בהגשת התלונה
בדרך כלל, אדם שמשתהה בהגשת תלונה, יש בכך בכדי לפגוע במשקל אשר יינתן לתלונתו, אלא אם פירט והסביר מה הביא לאותה השתהות בהגשת התלונה.
בעבירות מין, דווקא קיימת סלחנות לגבי אותה השתהות, לאור הבנה בקושי של הקורבן להיחשף ולפנות לעזרת המשטרה, בייחוד כאשר מדובר בקורבנות מתוך מגזרים הנחשבים סגורים יותר כמו המגזר החרדי או המגזר הערבי.
במקרה זה, למרות שהאישה עזבה את בעלה לבית הוריה, עולה מתלונתה כי הגיעה למשטרה רק כעבור שבוע, מאחר ולא יכלה לצאת מבית ההורים, אשר לחצו על "סולחה" בין בני הזוג והחזרתה לבית הבעל ולא רצו כי תתלונן כלל במשטרה.
בנסיבות אלו, מובן השיהוי בהגשת התלונה והשיהוי לא יבוא לחובתה או לפגיעה באמינותה.
אשפוז כפוי – משפט פלילי
מהו אשפוז כפוי? מי רשאי להורות על אשפוז כפוי? מהו אשפוז כפוי בהליך הפלילי? מהי התקופה המקסימאלית לאשפוז כפוי במסגרת משפט פלילי? ומהו תפקידו של עורך דין פלילי בכל הקשור לאשפוז פסיכיאטרי של נאשם? – על כך במאמר זה. קרא עוד
מעצר קטינים – ברוח התיקון לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א – 1971
תיקון מס' 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (להלן: "חוק הנוער"), הוא התיקון האחרון לחוק אשר חולל מיני-מהפכה בתחום הפלילי, בכל הקשור לזכויותיו של קטין במהלך חקירת משטרה / מעצר / משפט פלילי. במסגרת התיקון לחוק הנוער, הוצבו לראשונה מספר עקרונות כלליים, אשר יש בהם בכדי להנחות את הגופים השונים במהלכו של הליך/ משפט פלילי בו מעורב הקטין. בין השאר, נקבע כי יש לשמור על כבודו של הקטין וכן יש להעמיד את שיקול שיקומו של הקטין והטיפול בו כעקרון מנחה.
מאת: עו"ד פלילי שביט -קנטור
בנוסף להגדרה כללית של עקרונות אלו, הוסיף המחוקק את סעיף 10א לחוק הנוער, אשר קובע כי אין להחליט על מעצרו של קטין, אם את המטרה שלשמה מתבקש המעצר ניתן להשיג גם בדרך אחרת, אשר פוגעת פחות בחירותו של הקטין.
כמו כן, קובע חוק הנוער כי על המעצר להיות לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה הנ"ל. במסגרת קבלת ההחלטה על מעצר קטין, על בית המשפט להביא בחשבון את גילו של הקטין העומד בפניו וההשפעה הצפויה של מעצרו על שלומו הגופני והנפשי של הקטין, כמו גם על התפתחותו.
דוגמא ליישום חוק הנוער
בימים אלו אנו עדים יותר ויותר לפסיקה של בתי המשפט, אשר ניתנת ברוח התיקון לחוק הנוער.
אחת כזו ניתן למצוא בהחלטה חדשה מחודש יולי, במסגרת בש"פ 5571/10, שניתנה על ידי כב' השופט אדמונד לוי, בבית המשפט העליון. במסגרת תיק זה, הובא קטין בן 17 ו- 8 חודשים (כלומר, על סף הבגירות), בפני בית המשפט השלום בבקשה להארכת מעצרו בחשד לגניבת קטנוע, נהיגה ללא רישיון נהיגה והפרעה לשוטר. במסגרת הבקשה למעצרו של הקטין, נדחתה הבקשה למעצרו ובית המשפט השלום הורה על שחרורו של הקטין בתנאים מגבילים.
המדינה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי ובמסגרת זו הוגש לבית המשפט דו"ח סודי, בטענה כי נדרשת הארכת מעצרו של הקטין נדרשת לשם ביצוע פעולות חקירה בגין חשדות במכלול עבירות חמורות בהרבה, ואשר קשורות לאותו אירוע שבגינו נעצר מלכתחילה.
מעבר לאמירה הכללית הנ"ל, בית המשפט המחוזי מנע מהסנגור להציג שאלות לחוקרים בקשר לעניין זה. לכן, גם לא פורט מהן החשדות, מהו הבסיס לחשדות ומדוע לא הוגשה בקשת מעצר חדשה בגין חשדות אלו.
הארכה של מעצר קטין
למרות זאת, קיבל בית המשפט המחוזי את הערר והורה על הארכת מעצרו של הקטין למלוא התקופה שהתבקשה על ידי המשטרה, קרי 5 ימים. החלטה זו נומקה בכך שיש להסתכל על הפרשה בהיקפה הרחב ולכן קיימת הצדקה לביצוע פעולות חקירה נוספות, אשר שחרורו של הקטין יכולה לשבש.
על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית המשפט העליון.
לאחר שעיין כב' השופט, אדמונד לוי, בחומר החקירה, קיבל את הערר והורה על שחרורו של הקטין באותם התנאים שקבע בית המשפט השלום.
בהחלטתו ציין כב' השופט לוי, כי לאחר עיון כאמור בחומר החקירה, לא נחה דעתו כי במידה וישוחרר הקטין, אכן הדבר יביא לשיבוש המשך החקירה.
במסגרת החלטתו, מציין כב' השופט לוי: " כי כל עוד מדובר בקטין, הגם והינו על סף בגירותו (בן 17 ו- 8 חודשים), על בית המשפט לנהוג במשנה זהירות בשאלת מעצרו, זאת כפי שמתחייב מסעיף 10א לחוק הנוער, אשר הוסף במסגרת תיקון מס' 14 כאמור. "
מאחר ומדובר בתיקון טרי יחסית לחוק הנוער, מדובר בהחלטות ראשונות בתחום זה, החלטות אשר יקבעו את מדיניותם העתידית של בתי המשפט בכל הקשור למעצר קטינים וחקירת קטינים במשטרה.
זיכוי מעבירת נהיגה בשכרות – אי מתן דגימת אוויר ינשוף
מדי יום ביומו מוגשים לבית המשפט כתבי אישום בעבירה של נהיגה בשכרות על סמך סירוב נבדק לספק דגימה של אוויר נשוף במכשיר הינשוף על פי דרישת שוטר. לעתים רבות, אין מדובר בסירוב מילולי מפורש להיבדק, אלא מצב בו השוטר הבודק מסיק מהתנהגותו של הנבדק את אותו סירוב – למשל: משיכת זמן עד הבדיקה, נשיפה שאינה מספיקה בכדי לבצע את בדיקת הינשוף וכדומה.
האם ישנה דרך להתמודד בבית המשפט בכתב אישום המייחס נהיגה בשכרות לאור סירוב להיבדק ?
לאחרונה ניתנה הכרעת דין בבית המשפט לתעבורה בירושלים, אשר זיכתה נאשמת מעבירה של נהיגה בשכרות, במסגרת כתב אישום שהוגש נגדה, אשר ייחס לה סירוב לתת דגימה של אוויר נשוף במכשיר הינשוף לפי דרישת שוטר.
במסגרת התיק הנ"ל, נבחנה טענת הנאשמת, לפיה לא הצליחה, בשל מצבה הרפואי, לספק דגימת אוויר נשוף לבקשת השוטר, ולפיכך, למעשה, אין לראותה כמי שסירבה ליתן דגימה.
בפסיקה נקבע כי ככלל, כשנבדק נושף כמות אשר אינה מספקת לשם מתן תוצאה על ידי מכשיר הינשוף, רואים בהתנהגותו כדי לבסס הנחה שהוא, למעשה, ביקש להכשיל את הבדיקה. התנהגות זו נתפסת כסירוב למתן דגימה של אויר ינשוף.
עם זאת, הנבדק יכול להוכיח כי יכולת הנשיפה שלו הושפעה על ידי גורמים אחרים, אשר לא אפשרו לו לתת את אותה הדגימה.כבר במועד האירוע טענה הנאשמת בפני השוטרים כי הינה במצב בריאותי קשה ובהמשך אף הציגה תעודה רפואית המציינת כי במועד הרלבנטי היא סבלה ממחלות הקשורות בדרכי הנשימה, מה שהקשה על מסירת אותה דגימת אוויר נשוף מבוקשת.
בנוסף לחקירתה של הרופאה, עורכת התעודה הרפואית, על ידי המאשימה, העיד בבית המשפט עד מומחה מטעם הנאשמת, אשר פירט לגבי המחלה ממנה סבלה הנאשמת במועד האירוע ועל השפעתה של המחלה על יכולתה של הנאשמת לתת דגימה של אוויר נשוף.
קביעתו של המומחה כי ברוב המקרים שבהם אדם סובל ממחלה זו לא יוכל לבצע פעולה של נשיפה באופן מלא סיפקה את בית המשפט, אשר קבע כי בנסיבות אלו לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמת אכן הכשילה את בדיקת הינשוף ולכן לא ניתן לייחס לה סירוב למתן דגימת אוויר נשוף.
עם קביעתו זו, בחן בית המשפט האם ניתן להרשיע את הנאשמת בעבירה של נהיגה בשכרות על סמך ראיות נוספות שהוצגו בפני בית המשפט.- ראיות שאינן מדעיות או שלא על בסיס הסירוב להיבדק.
בית המשפט בחן במסגרת הכרעת הדין את דוחות השוטרים שהיו במקום בצירוף ובהתאמה לעדויותיהם בבית המשפט. במסגרת זו קבע כי ריח חזק של אלכוהול מפיה של הנאשמת כאינדיקציה יחידה, אינו יכול, כשלעצמו, ללמד כי הנהג היה נתון תחת השפעת אלכוהול בעת האירוע.
לבסוף הגיע השופט למסקנה כי לא ניתן להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי אכן הנאשמת נהגה בשכרות וזיכה אותה.
ביטול כתב אישום על סחר בסמים
מהי הגדרת החוק לסחר בסמים, מה העונש לאדם הסוחר בסמים, האם ניתן לבטל כתב אישום בעבירת סחר בסמים? על כך במאמר הבא קרא עוד